ניסים נולד בבולגריה ובהיותו ילד בתקופת השואה נשלח עם אחותו הגדולה ממנו ואמו למחנה ריכוז ביוון, משפחה עם ילד קטן חולה המופיליה וללא תרופות . בגיל 5, שורדי שואה, עלתה המשפחה באניית מעפילים לארץ. בימי ההפלגה כדי להרגיע את הילדים, סיפרו להם על התפוזים הטעימים בהם מלאה ארץ ישראל. כילד,כך הרבה לספר,דימיין ניסים את התפוז כמשהו ממולא בקצפת מתוקה. גדולה היתה אכזבתו כאשר טעם בפעם הראשונה תפוז חמוץ. מהאוניה הגיע לקיבוץ שפיים שטבע בו את חותמו והוא הרבה לספר על החיים בקרב בני המשק ׳הצברים המחוספסים׳, ועל דאגתם המתמדת לסייע לו בעת שנאלץ להעדר מהלימודים בשל מחלתו.
ניסים אהב מוזיקה,ידע מוזיקה, לימד מוזיקה ויצר במוזיקה. מוזיקה והמשפחה היו מרכז חייו. הוא ניגן על כלים שונים,ניצח על מקהלות, היה מורה למוסיקה בביה״ס לאחר שסיים את המדרשה למוסיקה. משם התגלגלו הדברים והוא הגיע ל״קול-ישראל״ תחילה כמחליף ונשאר.
סבל ממחלת ההמופיליה וחרף זאת התגבר על קשייו עבד, יצר והקים משפחה מכובדת.
חמש עשרה שנים עבד ניסים בקול ישראל, בעיני רבים הוא היה ,כפי שהגדיר אותו חברנו חיים קינן ״שמורה של יושר וצניעות״.
בחצר קול ישראל הוא הילך בשקט, תמיד תקליטים בידו, והוא בדרך מהאולפן או לאולפן. המעיט לדבר והיה מרוכז בעבודתו אך החברים כולם אהבו אותו והעריכו אותו,בראש ובראשונה על המקצועיות והידע,על מסירותו, נכונותו לסייע בכל עת, והרצון הטוב שגילה כלפי כל מי שנזקק לו.
0
