ב22 ביולי 1942 החלה "האקציה" הרצחנית הראשונה בגטו וארשה. את האקציה ניהלה בתחילה המשטרה היהודית , בהשגחה קפדנית של אנשי הס"ס והגסטאפו.
כבר ביום הראשון פגעה האקציה קשות במיוחד בילדים.
החל מצוד של שוטרים יהודים על "ילדי-הרחוב". ברחובות התרחשו תמונות מזעזעות . הילדים הרגישו את סכנת המוות שאיימה עליהם , ניסו לברוח וגילו התנגדות לשוטרים. נאבקו עמהם וניסו להתחמק. ברחובות הדהדו צעקות קורעות-לב ובכי של ילדים.
למרות ההתנגדות וההתחמקות "הצליחו" השוטרים לתפוס מאות ילדים , להעמיס אותם על עגלות ולהסיעם בכוח ובאלימות לתחנת המעבר ( "אומשלאגפלאץ ) שברחוב סטאווקי, שאליה הגיעה שלוחת הרכבת. מאות ילדים הוסעו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
מבצעי הציד של ילדים ברחובות גטו וארשה נמשכו גם בחורף 1942. כל שוטר יהודי אולץ למסור לשלטונות הנאצים מספר נקוב של 5-7 ילדים. תמורת כל אדם קיבלו השוטרים היהודים פרס של 100 זלוטי וגם כיכר לחם. שוטרי הגטו היהודים נהפכו "ללוכדי-כלבים" העורכים מצוד על חיות-אנוש. השוטרים ההגונים יותר ניסו להתחמק בדרכים שונות מ"ציד" מחפיר זה, אך הרוב הגדול המשיך בכך.
אלפי ילדים הוחבאו בתקופה זו במקומות מחבוא ומסתור אך גם לשם הגיעו הנאצים ועוזריהם האוקראינים בפעולות מצוד מיוחדות שערכו .
מקור וקרדיט :
אדולף -אברהם ברמן, "גורל הילדים בגיטו וארשה ", בתוך : שואה וגבורה ,- מבחר מאמרים, מרכז ההסברה , 1976.
3
