"החיים בגטו קובנה היו בהחלט לא חגיגה. האב הצטרף למחתרת האנטי- פשיסטית והטיל על הילדה חסיה להפיץ כרוזים בגטו. היא כילדה שובבה נהגה לשחק בשלג עם ילדי השכנים, כשהכרוזים תחת שמלתה ואחיה הקטן נהג למשוך בשרוולה להזהירה.
אחי מוטל'ה היה מוסתר במהלך אקציית הילדים בבונקר עם ילדים נוספים. "הם התגלו על ידי הגרמנים, הובלו למכבסה ישנה ונשרפו שם חיים".
לחסיה נודע על שהתרחש רק אחרי המלחמה, ואביה סיפר לה שהאש אחזה באחיה הקטן והוא זעק לאמם שרצה אליו למשוך אותו מהאש. שוטר אוקראיני הכה אותה בגבה בכת הרובה. עמוד השדרה נפגע והיא איבדה את הכרתה.
חסיה הוברחה פעמיים מהגטו. בפעם הראשונה הגיעו ההורים להסדר עם אישה שגרה במרכז קובנה שנאותה תמורת תשלום להחביא אותה. "אמרו לי לזחול. מתחת לגדר התיל של הגטו ברגע הנכון וללכת בכיוון מסוים למקום שבו אישה ליטאית תחכה לי”, אבל חסיה החליטה לחזור לגטו לאחר ששמעה שהגרמנים גילו נערה יהודיה והרגו אותה עם האישה שנתנה לה מסתור. ביחד עם בת דודה צילה כץ שתיהן בנות 6 הן שבו לגטו. צילה נעלמה כעבור זמן קצר באקציה, והוריה הצליחו להבריח אותה לפני חיסול הגטו.
"לפני אקציית ילדים בגטו קובנה , אחות בשם ברלוביצ'יינה הוציאה אותי בתוך שק תפוחי אדמה, והעבירה אותי לאשת קשר. הובאתי לבית יתומים במנזר והתבקשה לא לדבר יידיש, מפחד שאתבלבל בשפות שתקתי" מספרת חסיה שחייתה בבית היתומים כשנתיים ועבדה במטבח. לאור עבודתה הטובה תוגמלה בעוד אוכל וחילקה אותו עם בנות נוספות. "בשעות הפנאי סרגתי. מיומנות שרכשתי בגיל צעיר מאוד. בחוש שישי הבנתי שאני שונה מילדות אחרות וזכיתי ליחס טוב מהבנות בזכות טובות ההנאה שחילקתי להן דברי סריגה ומזון. כל הילדות במנזר התפללו מידי ערב. הייתי מעמידה פנים שאני מתפללת, אך למעשה שיננתי לעצמי 'אני חסיה ארונאיטה, אבי חיים אמי מיכלה אחי מוטה'לה' וכך הלאה".
כאשר החזית התקרבה, נמלטו הנזירות והיתומות נותרו לבד ללא השגחה ואוכל. "שוטטנו בבניין ובגן נטושות, סובלות מקור, רעבות ומלוכלכות" .
בשלהי 1944 קצין סוביטי ממוצא יהודי הופיע בבית היתומים, לאחר ששמע על ילדה יהודיה המוסתרת במנזר גירנאי. "הוא דיבר עם הכומר ואיתי ושאל אותי מי הייתי. אמרתי לו את המילים שחזרתי עליהן פעמים רבות ב"תפילה" הוא רצה לקחת אותי לבית קרוביו אך סירבתי ללכת". הקצין שמואל פייפרט הודיע לבית הכנסת בקובנה על הימצאה של חסיה ובדרך נרצח על ידי ליטאים.
אמה של חסיה נפטרה בשטוטהוף מרעב. אביה שרד את מחנה הריכוז דכאו, גויס לצבא הסובייטי וחזר לליטא בשנת 1946 הוא מצא את ההודעה בבית הכנסת וחיפש אחרי חסיה, שבינתיים עברה להתגורר עם משפחתו של שמואל פייפרט. "אני זוכרת ששכבתי במיטה וראיתי את השתקפותו של אבי במראה. קפצתי עליו בשמחה שואלת 'איפה אמא, איפה מוטה'לה? ' הוא אמר שנדבר על זה אחר כך בבית".
מאחר והאב היה ללא בית הוא העביר את חסיה לבית יתומים יהודי. חסיה גילתה על מותם של בני המשפחה היקרה. כשנסגר בית היתומים היהודי בשנת 1950, היא עברה אל אביה שנישא בשנית, אימץ את בנותיה של אשתו החדשה מלכה, ונולדה להן בת נוספת. עד היום היא שומרת על קשר עם המשפחה ששרדה.
המשפחה עלתה ארצה בשנת 1972 .
0
