עלית משיח ניהלה במשך 40 שנה את חדר הלידה בביה"ח שיבא. "השמחה של ללדת ולסייע בלידה, אין לה אח ורע", אמרה האישה, שאיבדה את אביה ואחותה בשואה
כמה עשרות אלפי ישראלים נפרדו החודש, מבלי לדעת זאת, מהאשה הראשונה שראו עיניהם בחייהם. האשה עם העיניים הכחולות־ירוקות המחייכות והמבט המלטף והחם, שהוציאה אותם מבטן אמם ואשר חלקם קרויים מאז על שמה. במשך יותר מ–40 שנה עבדה עלית (ביאנקה) משיח כמנהלת חדר הלידה בבית החולים תל השומר (שיבא). "השמחה של ללדת ולסייע בלידה, אין לה אח ורע", היא אמרה.
היא נולדה ב–1939 בכפר ליד סרייבו ביוגוסלביה. בגיל שנתיים התייתמה מאביה, רוקח הכפר, שנרצח על ידי האוסטאשים, משתפי הפעולה עם הנאצים. באפריל 1941 נמלטה לאיטליה עם אמה ושתי אחיותיה המבוגרות (צ'ילה, בת עשר, ורנה, בת 14). ביולי 1943 הן נעצרו ונכלאו בכלא פודגוריצה שבמונטנגרו, ובתחילת 1944 נשלחו למחנה ברגן בלזן בגרמניה.
כמה חודשים לאחר מכן מתה רנה משחפת. "בהגיענו אל מחנה זה כבר היתה קרובה לאפיסת כוחות. היא הלכה ודעכה מיום ליום, ממש לנגד עינינו. בימים אחרונים אלו הגיע סבלה לשיא. לא היה עוד בכוחה להניע איבר", תיארה את קורותיה חנה לוי הס בספרה "יומן ברגן בלזן". "אמהּ אינה מרעישה עולמות. היא שקטה ומשלימה עם גורלה. עוד שתי בנות לה, צעירות יותר, נחמדות מאוד, אולם הרעב המתמיד הפך אותן לצללי אדם. כדי להתפתח זקוקים הגופים הצעירים למזון. בלעדיו הם משולים לצמחים רכים הנובלים מחוסר מים", כך תיארה לוי הס. "אביהן נרצח לפני שנתיים על ידי האוסטאשים; והנה עתה עליהן להיפרד מאחותן הבכורה. היום ראינו את גווייתה הצעירה, הדקה, הצנומה כל כך. גופה, שאינה אלא מספר עצמות ללא רוח חיים, עטופה שמיכת אסירים דקה, אפורה", הוסיפה.
יוגוסלביה, 1940. משיח, תינוקת, על ברכי אחותה רנה, שנרצחה בשואה. לצדן, האחות צילה, ששרדה ונפטרה לפני שנה צילום: המשפחה
תחילת אפריל 1945, ימים ספורים לפני שחרור ברגן בלזן, הנאצים היו עסוקים בניסיון להיפטר מאסיריו במהירות. שלושה טרנספורטים יצאו בזה אחר זה מהמחנה, בכל אחד כ–2,500 אסירים, שהועלו על רכבות. טרנספורט אחד הגיע למחנה טרזין, לאחר שכמה עשרות מנוסעיו נהרגו בהפצצה מן האוויר של בעלות הברית. טרנספורט אחר שוחרר בידי חיילים אמריקאים בלב יער, לאחר שהשומרים הנאצים נמלטו ממנו. הטרנספורט השלישי, עליו היו ביאנקה, אמה ואחותה, נעצר ליד העיירה טרייביץ במזרח גרמניה, ושוחרר בידי הצבא האדום. במשך כשבועיים לפני כן נעה הרכבת על מסילות שהופצצו בידי בעלות הברית. יותר מ–500 מנוסעיה נספו בדרך. לימים כונתה "הרכבת האבודה". ביאנקה, אמא ואחותה היו בין השורדות.
ב–1949 עלו האם ושתי הבנות לישראל. ביאנקה למדה "לימודי אחיות" (סיעוד) בהדסה עין כרם, והחלה לעבוד בבית היולדות שבבית החולים. בגיל 23 הכירה את בעלה לעתיד, רופא מתמחה צעיר, שלמה משיח, שהגיע להתמחות בבית היולדות בהדסה, והיה לימים לפרופסור בעל שם עולמי בתחום הפריון, הגינקולוגיה והמיילדות.
עלית וד"ר שלמה משיח בחתונתם צילום: המשפחה
