"כל טוב אם לא נתראה יותר" – סיפורה של משפחת קאופמן

ממכתבו של סזאר קאופמן לאחותו טקלה, זמן קצר לפני שנשלח לאושוויץ

26 בפברואר 1943
אני חושב הרבה על ההורים האהובים ומתגעגע למחוזות ילדותי.
אני לא יודע מה קרה לאמא. היא לא כותבת לי. אני כועס עליה. […] אני חושב כל הזמן על הוריי ואחיי ומתגעגע להיות איתם. […] אני מבקש ממך לחגוג את יום הולדתך הכי טוב שאת יכולה. ואם את יכולה, אני מבקש שתשלחי לי תמונה של אמא או של אבא.
מהאחיין האוהב אותך, זיגמונד

ממכתבו של שמואל (זיגמונד) קאופמן לדודתו בפברואר 1943

 שמואל (זיגמונד) קאופמן נולד בשנת 1929 בעיירה באיירטל (Baiertal) שבחבל באדן, גרמניה, הצעיר מבין שלושת בניהם של רוזה וסזאר קאופמן. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר היסודי שבעיירה ויסלוך הסמוכה לבאיירטל. בשנת 1938, עם הרחקת הילדים היהודים מבתי הספר בגרמניה, נאלץ שמואל לעבור לבית ספר יהודי בהיידלברג הרחוקה. שני אחיו הצליחו לצאת מגרמניה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה: ברטולד, הבכור, שהיה כבן 17, נשלח לאנגליה במסגרת ה"קינדר טרנספורט" ויוסף (זפל) בן ה-15 הצליח להגר לדנמרק ומשם עלה לארץ ישראל.

באוקטובר 1940 גורשו יהודי באיירטל למחנה הריכוז גירס (Gurs) בדרום צרפת. בין המגורשים היו בני משפחת קאופמן: שמואל והוריו, דודתו של שמואל טקלה (אחותו של האב סזאר) וכן דודו יוזף (אחיו של האב), אשתו הנשן (חנה) ובנם ברנד. בגירס הוחזקו הגברים בנפרד מהנשים והילדים. בני המשפחה הצליחו לשמור על קשר באמצעות פתקים ומכתבים. ההורים אף קיבלו מכתב מבנם יוסף (זפל), בו בישר להם כי הצליח להגיע לארץ ישראל ואף צרף מספר תמונות שלו.

ב-24 באפריל 1941 כתב סזאר לגברת אקרמן, שהיתה עם בנו יוסף בדנמרק והכירה את המשפחה שאירחה את יוסף בדנמרק:

ביום שישי, שביעי של פסח, קיבלנו את המכתב עם התוכן הנהדר וארבע התמונות. בעיניים דומעות קראנו בו והתבוננו בתמונות כל היום.
את לא יכולה לדמיין איזו שמחה זה גרם לנו. מכיוון שאנחנו בתקופה קשה ואנו סובלים מאוד, שמחנו ואנו מודים לה' שבננו יוסף הצליח להגיע מדנמרק למטרה שלו.
אנו מודים לך מאוד על תשומת הלב. אלוהים ישלם לך… יוסף נראה טוב בתמונה.

ביוני 1941, לאחר כשמונה חודשי מאסר בגירס, נשלחו שמואל והוריו, דודיו יוזף והנשן ובן דודו ברנד למחנה ריווסאלט (Rivesaltes) ליד העיר פרפיניאן בצרפת. טקלה, אחות האב, הושארה במחנה גירס. גם בריווסאלט היו צריפי מגורים נפרדים לגברים ולנשים. שמואל וברנד נשלחו לצריפי הגברים עם סזאר ויוזף.

בפברואר 1942 (שבט תש"ב) מלאו לשמואל 13 שנים. למרות היותם כלואים במחנה ולמרות תנאי החיים הקשים הצליחו הוריו ודודיו של שמואל לציין את בר המצווה שלו באופן סמלי, והוא אף עלה לתורה. בדיעבד הסתבר שהיו אלה הרגעים האחרונים של שמואל עם הוריו. זמן קצר לאחר מכן הועברו שמואל ובן דודו ברנד על ידי ארגון אוז"ה (OSE) למקום מסתור בטירת מונטינטין, טירה עתיקה ליד לימוז' שהיתה מוסתרת בהיותה מוקפת יער.

להמשך סיפור החיים בפרוייקט לאסוף את השברים ביד ושם

 

 

0