אחד המאפיינים של הסתרת ילדים בהולנד היה הפיצול של משפחות הניצולים היהודיות בין מקומות מסתור שונים , מלכתחילה או לאחר פרק זמן קצר.
הסיבה לשכיחות התופעה של התפצלות משפחות המוסתרים בהולנד היא , שבחלק הארי של המקרים ניתן היה להציע מקומות מסתור שונים בו-זמנית, ובכך להקטין את הסכנה של תפיסת המשפחה כולה. ההפרדה בין ילדים להוריהם יצרה ניתוק רגשי, אך בטווח הארוך עזרה להסתגלות הילדים למשפחה הקולטת. אין להמעיט בערך האמון שרכשו המוסתרים לפעילי ההסתרה ההולנדים. אמון זה אפשר בהרבה מקרים לשמור על הקשר בין חלקי המשפחה באמצעות ארגוני סטודנטים מחתרתיים, או באמצעות הקשרים החברתיים שהיו בין משפחות מסתירי יהודים.
ב9 מקרים שבדקה פרופסור נעימה ברזל, ההורים נתפסו במקום המסתור שלהם והילדים נותרו במקום המסתור האחר. על פי פרופסור נעימה ברזל , ב12 מקרים מסופר על הצלה של ילדים בגילאי העשרה לאחר שהוריהם נשלחו אל מותם.
ארגוני המחתרת ההולנדים העדיפו לעסוק בהצלת ילדים, שהיה בה פחות סיכון מאשר בהסתרת מבוגרים. ילדים מתחת לגיל 15 לא נדרשו להציג תעודת זהות , והדבר הקל על העברתם ממקום למקום. בעדויות רבות מופיע תיאור על ילדים יהודים שהועברו בין בתי מסתור שונים, עד שנמצאה המשפחה שקלטה אותם בביתה לתקופה ממושכת יותר. ממחקר על מקומות מחבוא של ילדים יהודים בהולנד עולה , שבאופן ממוצע שהה הילד היהודי ב4.5 מקומות מסתור. המספר המרבי שנסקר הוא 37 מקומות מסתור שונים לילד אחד.
רק לעתים רחוקות הייתה הקליטה בתוך המשפחה ההולנדית מידית . קליטה שלמה אופיינית יותר לסיטואציה של קליטת פעוטים, במיוחד אם הקולטים היו זוג חשוך ילדים, שאותר לשם כך על ידי המחתרת. במשפחות אלו התרחש למעשה, כבר מהתחלה ,תהליך של אימוץ. אלא שהתופעה של אימוץ הילד המוסתר כביטוי ליחס המגונן כלפיו הייתה אופיינית לא רק למשפחות חשוכות ילדים .
בעדויות שבדקה פרופסור נעימה ברזל היא מצאה שהזיכרונות של הילדים מחייהם בקרב המשפחות ההולנדיות המאמצות בתקופת המלחמה הם ברוב המכריע של המקרים זיכרונות של חיים משותפים נעימים, הוקרנו בהם חום וקבלה. נתוני המחקר הקיים בנושא קובעים , כי עבור יותר מ80 אחוז מהילדים היהודים היה המסתור בית חם. כ15 אחוז מהם קיבלו יחס בלתי הולם, ורק 5 אחוזים היו קורבנות ליחס רע או רע מאד.
מקור וקרדיט :
נעימה ברזל. על הבחירה בטוב, מעשה ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004
1
