הערת צוות התיעוד "ילדים בשואה" : בתקופת השואה היו בפולין ובאוקראינה אלפי גויים שהיו מצליחים לזהות יהודים מסתתרים ואחרי כן סוחטים מהם כופר נפש ולעתים קרובות גם מסגירים אותם לגרמנים . הנה אחד ממקרים אלו ,
מתוך ספרה של ד"ר צילה רנרט , רופאה יהודיה , ניצולת שואה
צילה רנרט. שלושה קרונות בקר 1945-1914 , הוצאת יד ושם, 1987
"אני והבת שלי אינה בת ה6 הסתתרנו בכפר פולני עם תעודות מזוייפות . אני נראתי סלאבית לחלוטין אבל אינה הילדה נראתה יהודיה. בוקר אחד , כששבתי מקניות , קיבלה בעלת הבית הפולניה החביבה שלי את פני בכעס רב והוכיחה אותי על ביקורם של שני צעירים פולנים , שבאו ותבעו לדבר עמי. מאחר שלא מצאו אותי, הבטיחו לשוב.
הבנתי מייד ששניים אלו אינם יכולים להיות אלא סחטנים פולנים. אבל מאחר שלא רציתי להדאיג את הגברת פוולובסקה, ביקשתי את סליחתה והסתגרתי עם אינה הילדה בחדר. הייתי חייבת להסביר לה את המתרחש ולהרגיע אותה ולהגיד לה שאנשים אלו מבקשים רק כסף.
הייתי מבולבלת מאוד, אבל ידעתי, שבבוא השעה אהיה שקטה ורגועה. ואכן כך היה, ושני הבחורים הפולנים חזרו ושבו לבית. הם נכנסו אל החדר והוציאו ממנו את הילדה אינה בת ה6 כשהיא בוכיה.
איך עלה בידם לאתר אותי ? הם הודו בחצי פה , שברטה הפולניה היא שהסגירה אותנו ודרשו סכום כסף גדול כך כך, שלא יכולתי לתת להם ואפילו בעבור חיינו. אמרתי בתקיפות שייקחוני לגסטפו אם רצונם בכך, את מבוקשם לא יקבלו . ידעתי שאם הם מבקשים להסגירני, יעשו זאת ממילא. אבל אם דעתם נתונה לכסף בלבד, ימתנו את דרישותיהם ויהיה אפשר להתמקח. הם הפחיתו את הסכום. התמקחנו. לבסוף קבענו מחיר נמוך יותר, אבל בכל זאת גבוה מכפי יכולתנו. הייתי חייבת למצוא כסף בכל דרך אפשרית.
הסחטנים הפולנים חששו שמא אערים עליהם וביקשו להחזיק את אינה הילדה כבת-ערובה. בעניין הזה לא ניאותו לוותר . נאלצתי להסכים לתנאי הנורא: להשאיר את בתי הקטנה בידיהם של שני נבלים פולנים, העלולים להסגירה, להתעלל בה , להרגה. הם דרשו שנצא עמם מיד ונלך מרחק כמה צעדים אחריהם.
והנה אנחנו בחוץ . הדרך ארוכה ואני מוסרת לאינה , שאינה אלא בת שבע , כמה הוראות עיקריות. וקודם כול , לא לגלות כל שם וכל כתובת. בייחוד של אביה המסתתר במשפחה פולניה, אבל גם לא את אלה של חברינו המסתתרים. אינה, בת ה7 , ידעה את הכתובות הללו בעל-פה , שכן לא יכולתי להתחלק בסוד עם איש זולתה.
שוטטתי ברחובות תוך צורך לפעול בדחיפות ולהשיג כסף מחברים יהודים המסתתרים. אמנם חששתי שמא שותף של הסחטנים הפולנים עוקב אחרי ויגלה את כתובתיהם של עוד מסתתרים , אבל ההכרח לפעול בדחיפות ולגאול את בתי היה חזק מכול.
נסעתי במהירות לחברי המסתתרים בקרקוב . הם הבטיחו להשיג לי מעט מהכסף. איך אפשר שלא להושיט יד לחבר בצרה?
הגעתי לעוד דירות מסתור של יהודים מססתרים אך גם להם היה מעט כסף.
חזרתי מאוכזבת לבית בו החזיקו הסחטנים את אינה. היא הייתה שקטה וסוהריה השתוממו על שאין היא מרבה לאכול ודוחה את הממתקים שהציעו לה. אמרתי להם שהסכום הנדרש אינו בידי, אבל אנסה להשלימו בהקדם.
חזרתי לרחובות לחפש עוד כסף אצל חברים מסתתרים . שעת העוצר קרבה והלכה ואני לא השגתי אלא מחצית הסכום.
שבתי אל אינה שהוחזקה על ידי הסחטנים הפולנים והתחננתי לפניהם שיעניקו לי ארכה. אחרי דין ודברים ממושכים הסכימו.
קיבלתי עוד שבוע.
כל אותו השבוע שוטטתי כדי לנסות ולגייס את מלוא הסכום ולשכור לנו חדר מסתור במקום אחר.
החברים טרחו רבות ובסוף השגתי את כל הכסף אבל לא מקום מסתור חדש.
מסרתי את כופר הכסף לידי הסחטנים הפולנים ואלו הבטיחו , שלעולם לא יציקו לי עוד . אבל לא סמכתי עליהם.
עם מסירת הכסף היינו חייבות מייד לעזוב את דירתה של הגברת פוולובסקה ולמצוא מקום אחר. שוטטנו ברחובות הריקים שעות רבות ובסוף מצאנו מחסה ומסתור אצל הפולניה הגברת אוסטרובסקה והבת שלה שהיו קשורות למחתרת הפולנית. "
מקור וקרדיט :
צילה רנרט. שלושה קרונות בקר 1945-1914 , הוצאת יד ושם, 1987
2