“זהו לב הבעיה של יהדות גרמניה: היא הייתה מעורה מאוד בתוך החברה הגרמנית, כך שהמכה הנאצית באה אליה מבפנים. ההורים שלי עד 1938 לא חשבו רגע אחד לעזוב את גרמניה“. כך תיאר בעדותו פרופ‘ צבי בכרך ז“ל, היסטוריון וניצול שואה, את שחווה כילד בן עשר במהלך פוגרום ליל הבדולח בעיר הנאו, גרמניה..
בפוגרום נרצחו 91 יהודים, למעלה מ1,400- בתי כנסת נפגעו והוצתו ברחבי גרמניה ואוסטריה, וחנויות ובתי עסק יהודיים נשדדו ונהרסו. זאת ועוד, היהודים נדרשו לשלם “פיצויים“ על נזקי הפוגרום, וכ30,000- יהודים נאסרו במחנות ריכוז. בתערוכה מובא הסיפור האנושי של אותו לילה – סיפור שהמספרים היבשים אינם מביאים במלואו
ימים ספורים לאחר אותו לילה כתב אהרון-ארנולד רוזנפלד מווינה לבנו חיים רוברט שגר בחיפה: “הבית המבורך (בית הכנסת) הותקף, כל החלונות נופצו, הספסלים נשברו, הפרוכת נקרעה לחתיכות וספר תורה הושלך החוצה. כל תכולת בית הכנסת נהרסה, ספרי התורה הושלכו על האדמה ונקרעו, ושלושה ספרים הוצאו עם ארון הקודש. לוחות הזיכרון השחורים על הקירות נשברו“. אהרון נרצח כעבור זמן בטרזין. את שכתב רוזנפלד ניתן לראות באלבום השמור בארכיון יד ושם. באלבום יש תצלומים המתעדים את ההרס שזרעו הפורעים באותו לילה בווינה. בתצלומים האלה נראים בתי כנסת עולים באש ומחוללים, וכן מתועד בהם ההרס באולם הטקסים בבית העלמין היהודי.
מקור וקרדיט : באדיבות " אתר יד ושם"
0