"אח שלי התחבא אצל משפחה אחת בלבד, אבל אני עברתי בין אנשים, בין 17 משפחות הולנדיות שונות שהחביאו אותי, ולא תמיד ידעתי לאן אני הולכת. לפעמים עברו שבועיים וכבר עברתי משפחה.
כשאמא שלי מסרה אותי היא אמרה לי "תתנהגי יפה, תהיי ילדה טובה ומנומסת, אחרת לא תשרדי והגרמנים יהרגו אותך". היה לזה אימפקט גדול על חיי ובמשך שנים הייתי חולמת שהגרמנים באים ואני צריכה להתחבא.
זה לא היה זמן נורמלי. אנשים לא הבינו מה קורה, רק אחר כך הבנו, אחרי ששרדנו וגילינו מי חי ומי מת. זו היתה תקופה מטרידה.
באוגוסט 45' כולנו חזרנו לרוטרדם. היו אנשים ששמחו ששרדנו והיו אנשים שלא כל כך."
מקור וקרדיט : מוסף עיתון " הארץ"
0