לאחר שאחז בהגאי מטוסים במשך כמעט יובל שנים, פורש עוז בצניעות את סיפורו המופלא בספרו החדש "שמע ישראל – תשרי, חשון כסלו", בהוצאת "אופיר ביכורים", שמעבר ל"סיפור אהבה" הוא גם סיפור של כוח רצון ושאפתנות , סיפור המממש תרתי משמע את האמרה – השמים הם הגבול.
זוהי תמצית הסיפור של עוז שמרגע שפרש כנפיים – לא הפסיק לעוף, שהשתתף במבצעים רבים בחיל –האוויר-כאלה שהפכו לספרים וסרטים ואולי גם כאלה שלעולם לא יסופרו , ושהיה חלק חשוב גם במסע שעשתה חברת – התעופה הלאומית של ישראל בדרכה להיות חברה חדשנית ומפוארת בין החברות המתקדמות בעולם.
"אני זוכר ילד בן תשע עומד על דרגש ומביט בהשתאות בלהקי המפציצים שחולפים מעל הבית בדרכם להפציץ בגרמניה. אני זוכר את הלילות כששמעתי אותם חוזרים, נאבקים להישאר באוויר למרות הפגיעות הרבות שספגו. אני זוכר שאותו ילד אמר לדודה הייצמא, "אני אהיה טייס". "בפלסטינה", הדודה הוסיפה .
אני זוכר את מסדר הכנפיים, שמהלכו אמרתי לעצמי : הגשמת את הנדר, מעכשיו אתה טייס. התמסרתי למקצוע בכל לבבי, פרשתי כנפיים, בדרך היו הרבה צמתים…אבל תמיד נמצאתי בחברת אנשים שעזרו לי לנווט את עצמי בחזרה לנתיב ההתקדמות בחיים. בתוך לבבי , הכנפיים יישארו תמיד "פרושות"". (עמ' 298 – 299 )
הארי קלאוזנר, נולד בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אביו עוזב את המשפחה ועולה ארצה. אימו לוקחת אותו ואת אחותו ובורחת להולנד, תוך קשיים בלתי רגילים. בשנת 42' המחתרת ההולנדית מפרידה בין המשפחה ולוקחת את הארי בן ה- 6 ומחביאה אותו בבית משפחה הולנדית פרוטסטנטית . "אני זוכר כל אלפית שנייה, המשפחה שמה אותי בעליית הגג , מבעד החלונות היה צופה במטוסים החגים בשמים" .
באחד המקרים פתח הארי את החלון והשכנים קלטו אותו והלשינו לגסטאפו. מאותו יום, ובשל חשש להלשנות, שמו אותו בתוך גומחה בין קורות הפרקט שברצפה, ומצבו הנפשי הדרדר מאז.
בשנת 45' המשפחה התאחדה ועולה ארצה באוניית מעפילים. "נפלנו לתוך ההוויה הישראלית הפלשתינית . אומר עוז שעד גיל 10 לא הלך לבית ספר . (העביר במחבוא אצל משפחה הולנדית ). בישראל הובחן כמפגר על ידי מנהל בית הספר שממליץ לשלוח אותו לבית מפגרים. אמו מוציאה אותו מבית הספר ושמה אותו "בהדסים".
"אמא היתה חולה, אבא כל הזמן עבד ומצאתי את עצמי מסתובב ברחובות" אומר עוז. השנים במלחמה נתנו את אותותיהם על צורתו ועמדתו הפיזית, מה שגרם ללעג וקלס מצד ילדים. מורה ההתעמלות בתיכון בגימנסיה לקח אותו כפרויקט, ולימד אותו לשחות, לשוט ופיתוח גוף. כך מצא עצמו הארי כשוער בנבחרת הכדורגל של "מכבי", ושהגיע שעתו להתגייס נאלץ לבחור בין אהבתו לכדור לבין הטייס. עוז בחר בטייס .
לאורך כל הדרך תמכו בי אנשים . בלי תמיכה לא הייתי מגיע למה שאני היום! מדגיש עוז. "אין דבר העומד בפני הרצון , שום תירוץ לא יכול להצדיק חדלת אישיים"
אריה עוז, נשוי לבת שבע ואב לשלושה . שני בניו הלכו בדרכו ושרתו כטייסים בחיל האוויר . משמש כחוקר תאונות אוויר בארץ ובחו"ל מטעם משרד התחבורה, ומרצה בפני תלמידים במסגרות החינוך העל יסודי וחטיבות הביניים על "סיפורו האישי וכוח הרצון" . נכנס לספר השיאים של גינס כמחזיק שיא עולמי על הטסת 1087 נוסעים במטוס ג'מבו , וזכה בעיטור מטעם חיל האוויר האמריקאי על טיסות שביצע למען השלום וההומניות.
"שמע ישראל " ספרו של אריה עוז . ניצול שואה מספר.. – Mouse Cafe
שמע ישראל – אופיר ביכורים הוצאה לאור
Pingback: הילד הארי קלאוזנר , ילד בן 6 במחבוא בהולנד, פותח את החלון שהיה אסור לפתוח אותו | ילדים בשואה
Pingback: הילד הארי קלאוזנר , בן שש , מציץ מהמרפסת בהולנד | ילדים בשואה
Pingback: מחקר חדש : סיפורי החיים של אנשי צוות אוויר בחיל האוויר הישראלי שהיו ילדים בשואה | ילדים בשואה