תרגמה מאנגלית וערכה : צפרית גרינברג , עורכת משותפת , מיזם התיעוד המקוון ,ילדים בשואה
ג'ינין ברק הייתה ילדה בלגית בת שלוש כשהוסתרה במשך שנתיים אצל אישה שאת שמה אינה יודעת. בזכותה ניצלה ועל כך היא אסירת תודה לה, אך מכיוון שאינה יודעת את זהותה היא אינה יכולה להודות לה ולפרסם את שמה ברבים.
בצילום הפתיחה : ג'ינין בגיל 7
בלגיה נכבשה על ידי הנאצים במאי 1940 לאחר מערכה שנמשכה שמונה עשר ימים. כשהחלו השמועות על הגורל הצפוי ליהודים, מצא אביה של ג'ינין מקומות מסתור לה, לאחותה ולאחיה.
ג'ינין זוכרת שאביה נסע איתה בחשמלית עד התחנה האחרונה ואז הלכו זמן מה והגיעו לבית. הוא דפק על הדלת, ואישה פתחה. ג'ינין נכנסה פנימה וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה את אביה. היא הסתתרה בבית הזה שנתיים. כאשר הנאצים צעדו ברחוב, היו כל הדיירים צריכים לפתוח את דלתותיהם ולצפות במצעד. גם האישה שהסתירה את ג'ינין נאלצה לפתוח את דלתה ואז הסתירה אותה במבנה קטן של השירותים שהיה מחוץ לבית.
החיים במסתור היו בודדים ועצובים. ג'ינין נשמה אוויר צח רק כשהרשו לה לצאת לחצר האחורית. צעצועים או חברים לא היו לה, אז היא המציאה לה חברים דימיוניים. היא לא זוכרת חיבוק או נשיקה שקיבלה. אלה היו חייה במשך שנתיים.
את הסיפור על קורות משפחתה באותה העת שמעה מאחיה ומאחותה. כמה שכנים הלשינו על הוריה ואנשי הגסטפו הגיעו הגיעו ולקחו את אביה. הם רצו לקחת גם את אימה אך היא התעקשה להישאר עם אחותה של ג'ינין שהייתה חולה בדלקת העצם ומגובסת. אמה התקשרה לבית חולים קתולי, והם הסכימו לקחת את אחותה. הנזירות החליטו לאשפז את האחות במחלקת הבידוד, מכיוון שהאמינו שלשם הנאצים לא יכנסו מחשש להידבק במחלות. הן חשבו שעדיף שאחותה תסתכן ואולי תחלה מאשר שתתגלה ותילקח על ידי הנאצים. אחותה של ג'ינין שכבה במיטה בבידוד במשך שנתיים. אמה של ג'ינין הסתתרה בבית אבות ממשלתי. מכיוון שהייתה בהירה ותכולת עיניים יכלה לעבוד שם כאחות מעשית מבלי שהגרמנים יחשדו בה.
בסתיו 1944 הגיעה אמה של ג'ינין לקחת אותה ואחר כך הן לקחו את אחותה מבית החולים. אחיה הגיע גם הוא לבית בו גרו. הם חיכו שאביה יחזור גם הוא. מדי פעם היו מגיעות קבוצות של ניצולים ושבויי מלחמה, אך אביה לא היה ביניהם. לאחר זמן נודע להם שנרצח בתאי הגזים באושוויץ.
"לא זכיתי שיהיה לי אבא. אין לי תמונה של המשפחה שלי, רק תמונה קטנה שלי ושל אבי. איני יודעת איך נראינו חמשתנו יחד. כלום. והכל בגלל שהיה יהודי. הוא לא רצח אף אחד, לא שדד אף אחד ובכל זאת הם רצחו אותו. הם השמידו אותו רק בגלל שהיה יהודי." אומרת ג'ינין.
אחרי המלחמה הם היו עניים וחסרי כל ואמה נאבקה לטפל בהם. ב-1950 חלתה האם בסרטן השד ונפטרה כשהיא בת 45 בלבד. ג'ינין הייתה אז בת 10.
בצילום : ג'ינין עם משפחתה מייד לאחר המלחמה
באפריל 1950 חגג איגוד עובדי הביגוד לנשים 50 שנה להיווסדו באטלנטיק סיטי בארה"ב. האיגוד החליט לסייע לילדים שעברו את המלחמה וכך הגיעו ג'ינין ואחותה לניו יורק שם ארחו אותם אנשי האיגוד ברוחב לב. ג'ינין זוכרת שהיו אלה שישה שבועות נפלאים.
חודש אחרי שחזרו לבלגיה, קיבלו מכתב ממשפחת סאבאג'. באמריקה התפרסמה כתבה חדשותית על הטיול שלהן והתברר שיש להן קרובים שם – האחיות של אביה שהגיעו לשם לפני המלחמה. הדודות הציעו שג'ינין תבוא אליהן לאמריקה. אחיה ואחותה שכבר היו בוגרים ועמדו להתחתן חשבו שצפוי לה עתיד טוב יותר באמריקה, אבל עבור ג'ינין בת ה-12 המעבר מבלגיה לארה"ב היה טראומטי, במיוחד הפרידה מאחיה ומאחותה.
ג'ינין התחתנה צעירה ונולדו לה שני ילדים. אח"כ התגרשה והתחתנה בשנית עם אלמן ולו ארבעה ילדים. יחד יש להם שישה ילדים ותשעה נכדים.
בשנת 1985 נסעה ג'ינין למפגש בינלאומי של ניצולי שואה בפילדלפיה. שם בפעם הראשונה ראתה את שמו של אביה שהופיע ברשימות האנשים שגורשו למחנות כפי שתעדו זאת הגרמנים. גם אחרי כל כך הרבה שנים הניצולים שהשתתפו בכינוס בפילדלפיה עדיין חיפשו וקיוו למצוא קרובים או מכרים שניצלו.
ג'ינין מאמינה שהוריה שילמו לאישה שהסתירה אותה. היא מרגישה שניצלה בזכותה, ומאד הייתה רוצה להודות לה ולעשות משהו למענה או למען בני משפחתה. אך מלבד הוריה, שמהם התייתמה בגיל צעיר, איש אינו יודע את זהותה של אותה אישה, היכן היא גרה והאם היא עדיין בחיים.
מקור:
Survivor Stories: Jeannine Burk
http://www.holocaustsurvivors.org/data.show.php?di=record&da=survivors&ke=5
