כאלף חמש מאות ילדים ונערים חיו בבלוק הילדים באושוויץ , בתוך צריף המיועד להכיל ארבע מאות עד חמש מאות איש בלבד . "רבצנו על הרצפה דחוקים וצפופים כסרדינים איש ליד רעו".
בלילות היו כמה נערים אמיצים יוצאים ל"פשיטות" . הגניבות היו דבר מקובל במחנה אושוויץ והנערים מבלוק הילדים גילו תמיד יותר תושיה מאחרים ויוצאים בלילות לגנוב אוכל מבלוקים סמוכים של אסירים אחרים.
" פעם באחת "הפשיטות" בלילה , מתחת לראשם של החייטים נמצאה כיכר לחם שלמה. הם ישנו על כיכר זו. לאחר ששלפתי את כיכר הלחם מתחת לראשם , הנחתי במקומה לבנה עטופה בנייר, כדי שלא יתעורר חס וחלילה . הכל מסביב ישנו . נמצאו שם אלפי-אנשים, ודי היה באחד בלבד שיבחין בי כדי להמיט על ראשי צרה צרורה. חזרתי אל בלוק הילדים , מקום מרבצי, הערתי את חברי . חיש קל חילקנו בינינו את כיכר הלחם ובלענו אותה פרוסות פרוסות.
החייטים שהיו בעלי פרוטקציה , לא העזו להוציא הגה מפיהם. ואולם מעתה ואילך נמנעו מלהטמין כיכר לחם שלימה תחת ראשם. בעצם – אפילו פרוסה בודדת אחת לא הצפינו עוד בתנאים כאלה.
מקור :
יהודה גראי , סיפור הישרדות , הוצאת רשפים , 1986 .
הערת המערכת : ד"ר יהודה גראי , היה בזמנו מבכירי הרופאים הפסיכיאטרים בישראל. נולד בהונגריה בשנת 1928 . בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.
0
