" בחודש מאי 1944 נכנסו הגרמנים לגטו העיירה בהונגריה והעמיסו אותנו לקרונות הרכבת. נסענו מזרחה לכיוון אושוויץ . מסיבות לא ידועות לי לא הגענו ליעד אלא הרכבת הופנתה לכיוון אוסטריה לשטרסהוף, שם רשמו אותנו והעבירו אותנו לווינה.
יום יום יצאנו לעבודות בפינוי הריסות בווינה. אני במקרה התמחתי בתיקון גגות ועסקתי בזה עד חודש מרץ 1944 . העבודה הייתה מסוכנת , אך קיבלנו הרבה טיפים מדיירי הבתים שאת הגגות שלהם תיקנתי אחרי הדף האוויר של ההפצצות. טיפים אלו עזרו לי מאד להתקיים מבחינה כלכלית .
כאשר הצבא האדום הגיע קרוב לעיר ווינה , הגסטפו הוציאו אותנו והובילו אותנו לאורך הדנובה. צעדנו יחד עם הצבא הגרמני הנסוג. באנדרלמוסיה שנוצרה הורדתי את הטלאי הצהוב וזרקתי אותו , מפני שהיו קבוצות חיסול של הס"ס. נהפכתי ל"פליט מהונגריה" שבורח מהצבא האדום . ללא בושה ניגשתי מדי יום למטבחים של הוורמכאט לבקש מזון. מעולם לא סרבו לי. לפעמים נתבקשתי לעזור בסחיבת תחמושת . פעם נשארתי 3 ימים עם יחידת תותחנים גרמנית , אך שיא החוצפה היה שנתקבלתי לעבודות של יחידת סיוע של הס"ס, שם עבדתי בין 10-15 ימים.
הייתה לי החוצפה ללכת על חבל דק. ביום הראשון שהגעתי ליחידה גרמנית זו הסכמתי לעבוד מייד . ביום הראשון שם, מפקד המטבח , רס"ר ס"ס , חקר אותי על המקום ממנו באתי , על גילי , מדוע אינני מגויס . נשאלתי גם מדוע אני דובר כל כך טוב את השפה הגרמנית. התשובות סיפקו אותו . בסוף היום שאל אותי : האם אתה אולי יהודי ? עניתי ב"לאוו מוחץ ". את דפיקות הלב הסתרתי , " מה פתאום" , עניתי " להוריד מכנסיים" ? . הוא ענה, "לא , לא תודה" , " אתה באמת לא נראה יהודי".
"אדוני הקצין!" ביקשתי " תן לי להמשיך את עבודתי במטבח. שטיפת הכלים במטבח הצבאי הרגיעה את ההתרגשות הנוראית שלי .
בינתיים שתי החזיתות התקרבו זו לזו . מצד אחד הצבא האדום, ומהצד השני , הצבא האמריקאי.
באחד הימים הגיעו למקום חיילי ס"ס לוחמים , היה זה הרגע שהעדפתי להיעלם. לא התרחקתי הרבה מהכפר קרלסבאך. הגעתי לאחת החוות וביקשתי את האיכר לאפשר לי ללון בסככת החציר שלו . הזכרתי שאני מוכן גם לשלם. הוא סרב אבל היה מוכן למכור לי חלב , לחם וגבינה . אינני זוכר כמה ימים ביליתי בחציר . על כל פנים, אחרי מספר ימים הוא צעק אלי : " אתה יכול לזוז , המלחמה נגמרה !"
לעדות המלאה של צבי שומרון ( לסלו שטרנברג בנערותו ) באתר פרוייקט "לדורות"
2
