"הנאצים כבשו את הכפר שלנו כשהייתי רק בת 12. בהתחלה הם לא הבינו שאנחנו יהודים. נראינו כמו השכנים שלנו. אבל אז מישהו דיווח עלינו. אז הבית שלנו היה רשום כמעון כבית משפחה יהודי. ידענו שימינו ספורים. הזמן היה פצצה מתקתקת. ואז בשעת לילה מאוחרת הופיע בביתנו חבר לא יהודי שלנו.
"תקשיבו לי," הוא אמר לנו בדחיפות רבה. "תחפרו תעלה מתחת לגדר שלכם ותזחלו החוצה שניים בכל פעם. מישהו יפגוש אותך בקצה השני ויוביל אותך למקום מבטחים. מחר יוצאו להורג כל היהודים בעיר".
שמו היה קאזי ביטדייב. והוא לקח את כולנו בחשאי לכפר השכן ז'גוטה. הוא החביא אותנו שם במשך 8 חודשים, בכל שבוע היה חוזר אלינו ומעביר אותנו למרתף או עליית גג חדשה. הוא הגן עלינו. הוא האכיל אותנו. הוא היה המלאך שלנו. אחרי המלחמה חיפשנו אחריו עשרות שנים, נואשים להודות לו על שהציל את חיינו. אבל זה לא הועיל. לא הצלחנו למצוא אותו.
בשנת 2021, סוף סוף איתרנו את הנכדים של קאזי. וצריך להודות להם. רגע שחיכיתי לו כל חיי. ה' באמת בירך אותי."
בצילום :
זינאידה סגל אוחזת בתמונה של המציל שלה קאזי . היא נפטרה בשנת 2022, שנה לאחר שמצאה את משפחתו
0
