ממחנה העבודה שבו הוחזק יחד עם משפחתו בתקופת השואה, דרך הפרעות של ערביי טריפולי והטבח שביצעו בקהילה היהודית בעיר, ועד לחטיפה של מייה שם, נכדתו, ב-7 באוקטובר: משה (מוסא) מכלוף מספר על הרגע שבו נודע לו שמייה נחטפה ("לא יצאתי מהמיטה, לא אכלתי ורק האזנתי לחדשות מבוקר עד לילה"), מי היה זה שבזכותו הסכים בסוף לצאת מהמיטה ("הוא לא ויתר לי"), ועל המפגש המרגש עם נכדתו כשחזרה מהשבי ("בכיתי כמו ילד קטן")
הוא נולד לפני 85 שנה בטריפולי, בירת לוב. בן למשפחה מסורתית עם שמונה ילדים, ניצול של אחת מהתקופות האפלות בהיסטוריה האנושית. "במאורעות שהיו לנו בטריפולי, בדיוק כמו ב-7 באוקטובר, הערבים באו אלינו לבתים וניסו לשחוט אותנו, ולצערנו בהרבה מהמקרים הם גם הצליחו".
אבל עוד קודם הפרעות של ההמון הערבי, סבלו יהודי לוב מניסיונותיהן של איטליה הפאשיסטית, ששלטה בלוב באותן שנים, ושל גרמניה הנאצית, להשמידם: שואת יהודי לוב החלה עם פרסום חוקי הגזע ב-1938, והסתיימה כשבריטניה כבשה את לוב בפברואר 1943. במהלך השואה נספו רבים מיהודי לוב – חלקם הוגלו למחנות ריכוז באירופה, ואחרים הוחזקו במחנות ריכוז ועבודה שהוקמו בלוב עצמה. אלו שניצלו מהקהילה היהודית, חיו בתנאים מחפירים ולרוב סבלו מעוינות מצד שכניהם הערבים, עד שעלו לארץ ישראל (מרביתם עלו כבר בשנותיה הראשונות של המדינה – א"ה).
"את אבא שלי לקחו בשואה למחנה עבודה יחד עם כל שאר הגברים היהודים ואנחנו, שמונת האחים, נשארנו יחד עם אמא בבית. הייתי אז בן חמש", משחזר מוסא.
במהלך השיחה יש רגעים שנראה שזכרונו מתעתע בו. הוא מתקשה לזכור תאריכים מדויקים ולסדר את האירועים לפי סדר התרחשותם. ייתכן גם שאת חלק מהאירועים הקשים הוא העדיף להדחיק, ועל חלקם מעולם לא קיבל תשובות מהוריו ("אבא סירב לומר לאן הגרמנים לקחו אותו, זה היה סוד שאף אחד מאיתנו לא ידע. אולי רק אמא, אבל היא לא אמרה מילה בנושא", הוא אומר).
ופתאום, תוך כדי שיחה, עלתה בזיכרונו דמותה של ה"מאפייה", "ג'ארדינו בבליקו" היא נקראה, שנבנתה במרכז טריפולי על ידי האיטלקים, ומטרתה הייתה לספק לגרמנים ולאיטלקים את הפתרון הסופי לבעייתם: שריפת היהודים שלא נשלחו למחנות ונותרו בעיר. "ה'מאפייה' הייתה נראית כמו מפעל גדול ואני זוכר שיום אחד, כשהלכנו להוציא דרכונים כדי לעלות ארצה, עברנו לידה ואחי הגדול הסביר לי שהיא הוקמה בשבילנו, היהודים".
מוסא זוכר גם שזמן מה אחרי שאביו נלקח על ידי הגרמנים, האיטלקים הגיעו לביתם ולקחו אותו יחד עם אמו ואחיו למחנה "ג'אדו", שהוקם כ-180 ק"מ מדרום-מערב לטריפולי. אל המחנה הועברו כ-2,600 מיהודי קירנאיקה, חלקה המזרחי של לוב, ו-562 מהם מתו ברעב, במחלות ובעינויים ובהוצאות להורג שיטתיות. ביניהן גם שתי אחיותיו של מוסא, שלא הצליחו לשרוד את תנאי המחנה המזוויעים ומתו במהלך השהייה שם.
"ג'אדו שימש כמחנה עבודה והשבויים בו הועסקו בעבודות כפייה", הוא מתאר, "למרות זאת, הוחזקו שם משפחות שלמות כחלק מתוכנית טיהור אתני, ולכן יש רבים שמגדירים אותו כמחנה ריכוז לכל דבר".
מה אתה זוכר משם? "בעיקר שלא היה שם אוכל, ורוב המזון שלנו היה מורכב מחובזה. עד היום אני זוכר את תחושת הרעב הבלתי נסבלת הזאת. בתור ילד קטן זה היה נורא, אני מניח שגם בתור מבוגר זה קשה מאוד".
למאמר המלא של אופיר האוזמן , 11 לאוקטובר 2024
0
