סיימתי אתמול לקרוא :
אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012
כאשר היו בגטו לבוב הייתה איתם בת דודתה פרלה ( בת אחיה של האמא שלה) .
" אמא שלי מצאה אותה ושמרה עליה אחרי שהוריה לא הצליחו לברוח מזרחה נשארו בפולניה ואחר כך נרצחו.
גם פרלה נרצחה לבסוף , בגטו , בלבוב.
נערה יהודייה מתוקה ויפה .
כאשר העלו הגרמנים את אילונה ( אלונה ) פרנקל והוריה לרכבת שנסעה לרוסיה, הגיע הבוס הגרמני של בית החרושת לעיבוד עורות ומצא דרך להוריד אותם מייד מקרון הרכבת.
פרלה, בת אחיה של אמא שלי, הופרדה מאיתנו בקרון אחר. " כותבת אלונה פרנקל בספרה המרתק : "אמא שלי רצתה להציל גם אותה, רצה לאורך הרכבת הארוכה וצעקה פרלקה , פרלקה, פרלקה , עד שזו נמצאה, ואמא שלי אמרה בואי, אנחנו משוחררים, ולקחה אותה מהרכבת. למוות היא לקחה אותה.
עד אחרית ימיה, עד מותה בגיל תשעים וחצי, התאבלה אמא שלי על פרלקה, והאשימה את עצמה במותה.
פרלקה המשיכה לחיות איתנו גם כשבאו הגרמנים, וחיה איתנו בגטו לבוב . כאשר אמא שלי יצרו קשר עם הניה סרמט, הם תיכננו שגם פרלקה תבוא איתי לכפר הפולני. היא הייתה אז בת 16. פרלקה סרבה לצאת מהגטו, היא פחדה. אני נמסרתי לפולנייה בכפר. אמא שלי ואבא שלי ברחו למחבוא של יוזף הנגר האלכוהוליסט ואשתו רוזליה ואילו פרלה נותרה מאחור. הגטו חוסל, ובמשך ארבע עשר ימים , כך סיפרו הוא התפוצץ ובער.
ובתוכו הייתה גם פרלה …..
עד יום מותה התאבלה אמא שלי על פרלקה, והתייסרה על כך שלא הצליחה לשכנע אותה לברוח מהגטו לפני החיסול הסופי ( אלונה פרנקל , ילדה , עמודים 88-89 ) .
מקור : אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012
0
