ראובן (רוברט) בונפיל נולד ב-1937 בקרדיצה, בחבל תסליה שביוון, בן יחיד לדוד ואפטימיה אלגרה (שמחה).
ב-1941 כבשה איטליה את חבל תסליה. ראובן חלה והגיע עם הוריו לאתונה בזהות בדויה כדי לעבור ניתוח. אתונה הייתה תחת כיבוש גרמני. בדרך חזרה לקרדיצה, בתחנת הרכבת בדומוקוס, ראתה משפחת בונפיל מחלון הקרון עובדי כפיה יהודים תחת שמירה של חיילים גרמנים. אחד העובדים היהודים ביקש לחם. אביו של ראובן זרק לו כיכר לחם מהחלון, אך חייל גרמני הכה את היהודי למוות בקת רובה. קצין גרמני עלה לקרון ושאל: "מי זרק את הלחם?" ראובן היה קפוא מפחד ואמו החווירה, אך אביו אמר בגרמנית רצוצה: "אף אחד לא זרק לחם מהקרון הזה". הקצין עזב את הקרון.
בסוף 1943 הגיעו הגרמנים לקרדיצה. ראובן ואמו הסתתרו במחסן פחם מתחת לבית. אביו של ראובן היה אצל בישוף העיירה, איזקיאל, אותו לימד צרפתית. כאשר הגיעו חיילים גרמנים אל בית הבישוף, הבישוף הוריד את שרשרת הצלב מצווארו, תלה אותה על צווארו של האב והציג אותו בפני הגרמנים כשמש שלו.
ראובן והוריו נמלטו בעגלה עם חמור בגשם זלעפות, חצו נחלים גועשים והגיעו לכפר דפנוספיליה במעלה ההר. כשקרבו הגרמנים לכפר, אנשי מחתרת קומוניסטים הבריחו את המשפחה לכפר ההררי אפידיה.
באפידיה אימצה משפחת גולאס היוונית-אורתודוקסית את ראובן והוריו, שיכנה אותם בחדר בביתה וחלקה איתם את לחמה. אביו של ראובן לימד את ילדי הכפר חשבון ואמו לימדה אותם קרוא וכתוב ביוונית.
מטוסים גרמנים הפציצו את אפידיה וכוחות גרמניים קרבו לכפר. בני הזוג וסיליקי וקוסטס גולאס הובילו את ראובן והוריו למעבה היער במעלה ההר והסתירו אותם בבקתה. הם שהו בבקתה עם עז והתקיימו בדלות, בעזרת משפחת גולאס. הם ליקטו פירות יער מתחת לשלג ושתו מחלב העז.
כשנסוגו הגרמנים, שבו ראובן והוריו לקרדיצה, שם גילו שבני משפחתה של אמו נשלחו לאושוויץ ונרצחו.
ראובן התחתן עם חוה, ניצולת שואה מגרמניה, ועלה עם משפחתו לישראל ב-1968. ראובן הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית.
לראובן וחוה שלושה ילדים, שמונה נכדים ושלושה נינים.
בני הזוג גולאס הוכרו בשנת 2018 לאחר מותם חסידי אומות העולם וילדיהם קיבלו בשמם את האותות בטקס בקרדיצה, בהשתתפות משפחתו המורחבת של ראובן.
0
