"אם אני אשאר בחיים אני רוצה להיות כמוה , אני רוצה להיות נוצריה , אני לא אהיה יהודיה לעולם".
לידידות עם הפולנים והאוקראינים בדרך כלל לא היה ערך רב . כאשר אביה של עליזה גריפל , בת ה-6 " דפק בחלון של החבר שלו " , אמר האיכר : " אנחנו לא יכולים לעזור לך בכלום" , אבל זרים גמורים , איוון ופאולינה קוזאק , לקחו אותם לביתם . שני האיכרים , "שהיו קבצנים עניים מאוד" , הסתירו אותם במשך חצי שנה "והתייחסו טוב" אליהם. הם אפילו לימדו את עליזה " להצטלב כמו האוקראינים" ו" להגיד את כל התפילות שלהם" .
היא ישנה עם האיכרים וילדיהם במיטה גדולה אחת. אף על פי כן , סכנת המוות המתמדת גבתה מחיר, ועליזה זכרה כי באחד הימים לא הצליחה להפסיק לבכות : " אימא החזיקה אותי על הידיים , ואני הסתכלתי על האם הקדושה , ואני אמרתי לאימא "שאם אני אשאר בחיים , אני אהיה כמוה , אני רוצה להיות כמוה , אני רוצה להיות נוצריה , אני לא אהיה יהודיה לעולם".
בנסיבות כאלה אהבה עלולה להוביל למחשבות על רצח. כאשר הסתתרו בחורף 1943 בבית נטוש של יהודים בבוצ'אץ , עליזה , אחותה הבוגר ממנה ואימן גוועו והלכו . בנקודה מסויימת , נזכרה עליזה , , אימא לקחה אותי , ואמרה לי : " תראי ,תלכי לישון , אני אלחץ אותך חזק חזק חזק , ואז את לא תסבלי לא קור ולא רעב, ואת תוכלי להיות עם הישו ועם המלאכים, ויהיה לך מאוד מאוד טוב " . אבל הילדה עליזה התעקשה . " אני רוצה לחיות !" ונזכרה בחלחלה : " היא רצתה לחנוק אותי פשוט ..היא לא יכלה לראות אותי , כנראה , סובלת .
זוג פולני מן הכפר וויצ'חובקה הסמוך הציל אותן , והן נשארו בביתו עד חזרתם של הסובייטים במארס 1944 . כאשר שבה משפחתה של עליזה לביתה בבוצ'אץ , היא גילתה שמרצפותיו נעקרו בחיפוש אחרי כסף מוסתר. מהעיירה נותר רק קבר האחים בבורות ההריגה בגבעת פודור .
מקור וקרדיט :
עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים 225-226.
שימוש הוגן לפי סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
0
