ילדים יהודים מצאו עצמם מבודדים ובודדים בתקופת השואה
"אבא" יקר כתב דוז'ו ר' ממקום מחבואו ליד טלוסטה , " אני ממש מופתע שאינך כותב לי דבר . האם אני צריך להוסיף את הדאגה לך לאסון שלי ולהמתנה האיומה הזאת למוות? "
האב היה כנראה בבוצ'אץ או בצ'ורטקוב.
הנער היהודי דוז'ו גם טיפל באחותו הצעירה קלרה: " אנחנו סובלים סבל בלתי ייאמן . אינני מסוגל להעלות על דעתי שום מוצא, ולמעשה השלמתי עם המחשבה שאמות , הדבר היחיד ששובר את ליבי זו המחשבה שאגרום לך קשיים".
"למרות כל מאמציי לא הצלחתי למצוא מקום לקלרה. הילדה הזו היא מלאך. היא מתחננת אלי כל הזמן אליך . אבל מצפוני לא יתיר לי להשאיר אותה לבדה בשעת צרה" .
הילדים היהודים הסתתרו בכפר פולני.
" אתמול הייתה בהלה גדולה. אנשי מיליציה רבים הגיעו לכפר טלוטה . היינו בטוחים שתהייה אקצייה . העברנו את הלילה בשדה וכמעט קפאנו למוות.. אני חולה . העצמות כואבות לי נורא אבל זה שום דבר. אני לא יכול להישאר בכפר הפולני בלילה כי הפולנים עצמם פוחדים .. הלוואי שאוכל להיפגש איתך שוב " .
אבל , ככל הנראה, הילדים מעולם לא פגשו עוד את אביהם. כשמצבם נעשה נואש יותר ויותר, סיפר דוז'ו , " קלרה ביקשה מאלוהים שישים סוף לסבלנו" גם הוא איבד תקווה. " אני מתחנן אליך שוב" כתבה הנער לאביו, " הצל אותנו" .
הילדים היהודים ברחו לכפרים מרוחקים עוד יותר, והמצב המשיך להידרדר. " כאן זה ממש גיהינום עלי אדמות, לכלוך , רעב ועוני שלא יתוארו. אין מקום לישון, אין מה לאכול" . שנינו מתפללים למות" . "נוסף על כל הצרות האלה , האיש שמגן עלינו כאן" , האיכר שהסתיר אותם, " דורש כסף כדי להחזיק אותנו " … אילו רק מצאתי כאן מקום בשביל קלרה . בבקשה , הצל אותי , אחרת אמות " .
הילדים ד'וזו וקלרה נהרגו ימים אחדים לפני כניסת הצבא האדום. הם היו רק שניים מתוך אלפי הילדים היהודיים שניצודו כמו חיות , הופרדו מהוריהם ונאחזו נואשות זה בזה.
ברשותו של הנער היהודי דוז'ו היה מכתב מחברתו גיזה האוזנר מצ'ורטקוב : " אני לבד כאן , בלי אימא , בלי כסף וחפצים. עזור לי אם אתה יכול .. אנחנו מחכים לסוף בכל רגע … אתה תקוותי האחרונה. עשה משהו בשבילי אם אתה רק יכול" .
מקור וקרדיט :
עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים 218- 219
0
