ציפי כהן, שניצלה מהשואה בעקבות שיחות שניהלה עם בובתה, נפרדה ממנה אחרי 72 שנים לטובת מכון לחקר ותיעוד השואה
לילדות קטנות רבות יש בובות שאליהן הן קשורות בכל מאודן: אבל כמה ילדות יכולות לומר שהן חבות לבובה שלהן את חייהן?
לציפי כהן, מזמן לא ילדה, יש בובה אחת כזו. כהן, ילידת בודפסט, קיבלה את הבובה ליום הולדתה, רגע לפני שהנאצים פלשו להונגריה. אביה של ציפי גויס לפלוגת עבודה, והיא נותרה עם אמה, סבתה ואחיה. כשהחלו הגירושים של יהודי הונגריה לאושוויץ אימה של ציפי החליטה לשלוח אותה לבית הצלב האדום בבודפסט, שפתח את שעריו בפני ילדים יהודים.
הצלב האדום אולי קיווה להציל יהודים, אבל ציפי לא אהבה את המקום. אמונה על ההרגל שלה לנהל שיחות ארוכות עם הבובה – הדבר היציב היחיד בסערה סביבה – היא קיימה איתה התייעצות: האם להישאר במקום הזר והמנוכר או לנסות לחזור הביתה? הבובה 'המליצה', כך חשה ציפי הקטנה, ללכת הביתה. וכך, בלי לספר לאיש, היא עזבה את בית הצלב האדום בניסיון לחזור הביתה. כצפוי, היא הלכה לאיבוד.
הערב ירד, והיא עדיין לא מצאה את הבית. אבל הבובה הייתה איתה והיא הרגישה רגועה. כשעייפה נרדמה על המדרכה. בבוקר, עובר אורח טוב לב מצא אותה והחזיר אותה לאימה. רק מאוחר יותר התברר גודל הנס: באותו לילה פשטו אנשי צבא החץ ההונגרי – התנועה ההונגרית הפשיסטית – על בית הצלב האדום, נטלו משם את כל הילדים היהודים והשליכו אותם אל נהר הדנובה. הבריחה מבית הצלב האדום הצילה את חייה של ציפי. בסופו של דבר, היא ומשפחתה הגרעינית שרדו כולם את השואה.
כהן מתגוררת היום בכפר הרא"ה, אם לשני ילדים וסבתא ליותר מעשרה נכדים. אחרי 72 שנים בהם הבובה מצילת החיים ליוותה אותה לכל מקום, היא החליטה להיפרד ממנה ולהפקיד אות במכון 'שם עולם', מכון לחקר ותיעוד השואה שמתמקד באיסוף סיפורים מעוררי השראה של ניצולים ובעיבוד חומרים חינוכיים לכל הגילאים.
2
