סיימתי לקרוא את הספר 16 באוקטובר 1943 / ג'אקומו דבנדטי (מאגנס), ודליתי מתוכו כמה קטעים על אימהות איטלקיות יהודיות שניצודו עם ילדיהם ע"י חיילי האס-אס ברחובות גטו רומא . בהמשך הבאתי גם מקורות מידע נוספים על הפשיטה הנאצית ב16 באוקטובר 1943 ברחובות גטו רומא .
דבנדטי, תושב טורינו ששהה באותם ימים ברומא, הסתתר בבית של שכן וניצל. בליבו של הגטו של רומא יש היום כיכר הקרויה 16 באוקטובר 1943, המנציחה את האירוע שנהפך לקו פרשת מים בעבור יהודי איטליה. החיבור "16 באוקטובר 1943" הוא עדות נדירה על אותה "שבת שחורה".
ספר זה זה מגולל את אירועי הפשיטה הנאצית המפורסמת על הגטו ברומא, פשיטה שארכה בוקר אחד בלבד ובסופה גורשו למעלה מאלף יהודים למחנות המוות.
הפשיטה על גטו רומא
הפשיטה על גטו רומא התרחשה ב-16 באוקטובר 1943. סך הכל 1,259 בני אדם, בעיקר בני הקהילה היהודית – המונים 363 גברים, 689 נשים ו-207 ילדים – נעצרו על ידי הגסטפו. מתוך העצורים הללו, 1,023 זוהו כיהודים וגורשו למחנה הריכוז אושוויץ ומביניהם שרדו רק חמישה עשר גברים ואישה אחת. הפשיטה על גטו רומא התרחשה ב-16 באוקטובר 1943. סך הכל 1,259 בני אדם, בעיקר בני הקהילה היהודית – המונים 363 גברים, 689 נשים ו-207 ילדים – נעצרו על ידי הגסטפו. מתוך העצורים הללו, 1,023 זוהו כיהודים וגורשו למחנה הריכוז אושוויץ ומביניהם שרדו רק חמישה עשר גברים ואישה אחת.
עוד בליל שבת, מעיד דבנדטי, נפוצה ברחובות הגטו שמועה על הפשיטה הממשמשת מפיה של אישה איטלקיה , צ'לסטה שמה, "אשה לבושה שחורים, פרועת שיער ומוזנחת, ספוגת גשם כולה", הוא כותב. "רק לפני שעה קלה, בביתה של גברת שאצלה היא עובדת כמה שעות ביום, פגשה את אשתו של קרביניירה אחד, וזו אמרה לה שבעלה, הקרביניירה, פגש גרמני, והגרמני החזיק בידו רשימה של 200 ראשי משפחה יהודים, העתידים להילקח עם כל בני ביתם" (עמוד 5). ואולם, מציין דבנדטי, "לא נמצא ולו אדם אחד שיאמין לה, כולם צחקו" (עמוד 6). "13 חודשים חלפו מאז, ורבים מהעדים לאירועי אותו ערב מוכנים להודות שאולי, לו היתה צ'לסטה גברת אמיתית ולא המסכנה הענייה…" (עמוד 7).
פרשת "הזהב של רומא", שקדמה ל"שבת השחורה"
היהודים בגטו רומא היו תמימים ולא חשדניים כלפי המשטרה הנאצית. יהודי רומא בדרך כזאת או אחרת בטחו בגרמנים , במיוחד לאחר אירועי העשרים ושישה בספטמבר. הם הרגישו חסינים מכל רדיפה נוספת. אילו רדיפה אכן הייתה מתרחשת, היה זה אי-צדק גמור מבחינתם , וטבעם לא הניח להם להאמין באפשרות כזאת.
ב26 בספטמבר 1943 בערב זומנו נשיאי הקהילות היהודיות של רומא ואיטליה ע"י הקצין הנאצי הבכיר ד"ר קאפה – ונדרשו להתייצב בשגרירות הגרמנית. קאפלר , רב-סרן באס-אס, מסר להם כי עליהם למסור לגרמנים מס של חמישים קילוגרמים של זהב על מנת לפדות עצמם. אם לא תימלא הדרישה יתפסו מאתיים יהודים ויגורשו למחנות.
ניתן להם יומיים להשיג 50 ק"ג של זהב.
הוקם מרכז לאיסוף הזהב באחד ממשרדי הקהילה היהודית והיו שם כמה צורפים יהודים ששקלו את הזהב. לא היה קל ליהודי רומא להיפרד מהזהב כי בעיתות מלחמה ואסון נחשב הזהב לנכס הנייד ביותר, הטוב ביותר למצבי חירום.
לא לכל יהודי רומא היה זהב והם נאלצו לקנות מטבעות זהב בשוק השחור .
בתמימותם חשבו יהודי רומא כי הזהב יפדה את חייהם אצל הגרמנים.
היהודים אספו את כל הזהב אשר היה ברשותם והגיעו בשיירה למרכז הנאצי , וויה טאסו .
בוויה טאסו ניצבו היהודים אל מול הקצין הנאצי שולץ , אחד הקצינים הנאצים האכזרים ברומא ומסרו לו את הזהב. סייעו לו צורף ובוחן משקל , שניהם גרמנים. הזהב נארז בקופסאות גדולות ונשלח לגרמניה .
היהודים חשו הקלה כי חייהם נפדו . אבל סרן שולץ הנאצי וגם רס"ן קאפלר הנאצי כבר ידע מה יהיה בהמשך , הם זימנו פלוגת אס.אס מאוסטריה שתגיע תוך שבוע לעיר רומא.
בסביבות חצות הלילה , בליל שיש 15 באוקטובר ,כשהחלו להישמע בעיר רומא יריות ופיצוצים ישנו היהודים במיטותיהם ולא דאגו כי מאז ה8 בספטמבר נשמעו יריות ברחובות רומא בכל לילה כמעט ומקובל היה לומר שהן כוונו נגד מי שהפר את העוצר ללא אישור. בהדרגה הפכו היריות למטר כבד ולא היו אלו יריות רגילות . פלוגת האס-אס האוסטרית החלה להתקרב לרחובות גטו רומא.
מטח היריות הולך ומתעצם וחיילי האס -אס החלו לפרוץ לבתי היהודים בגטו.
שתי שורות של גרמנים עמדו לאורך המדרכות ברחובות גטו רומא, מעל 100 איש. באמצע הרחוב עמדו הקצינים הנאצים, הם הציבו שומרים חמושים בכל פינת רחוב.
בשעה חמש בבוקר , לאורינה ס' , האישה היהודייה שמעה את האחיינית שלה צועקת אליה : " דודה , דודה , תרדי , הגרמנים לוקחים את כולם !"
רגעים ספורים קודם לכן , בצאת מביתה שבוויה דלה רג'ינלה, ראתה האישה הזאת משפחה שלמה נלקחת , על ששת ילדיה, הגדול מבניהם בן עשר. שני גרמנים ( אוסטרים) חמושים דוחפים אותם באכזריות . תוך כמה דקות נתפסים עוד ילדים יהודים קטנים עם הוריהם ונדחפים ע"י שוטרי האס-אס החמושים.
כל היהודים אחוזי תדהמה . הם לא ציפו לפשיטה כה מהירה ואכזרית . האימהות היהודיות נושאות את ילדיהן הקטנים בזרועותיהן ואוחזות בידם של הגדולים יותר. הילדים מחפשים עידוד ונחמה בעיניהם של ההורים, אך אלו כבר אינם יכולים להעניק להם עידוד ונחמה.
כל שורות היהודים והילדים היהודים נדחפות באיומי תת-המקלעים הנאצים , לעבר המשאיות הגרמניות הצבעות בשחור. פלוגת האס-אס האוסטרית היא אכזרית במיוחד.
משום מה , הגברת לאורינה ס' אינה נחשדת כיהודייה ע"י השוטרים הנאצים , היא חוזרת לסמטאות הגטו. לפתע , כאשר התקרבה לאחד המבנים בגטו רומא, ארבעה ילדים יהודים החלו לברוח משתי דירות כאשר הם תופסים בזרועותיה , בבגדיה : " לאורינה תעזרי לנו ! לאורינה תצילי אותנו ! אחת מהארבעה היא הילדה אסתר פ', שהייתה אז בת 12 שבאה ללון אצל דודתה , בגטו רומא . לאורינה ס' חיבקה את הילדים , אמרה לחיילי האס-אס שהם שלה . הגרמנים העלימו עין. לאחר מכן הילדים נמלטים.
גברת נ' היהודייה מנסה להימלט עם ילדיה, שניהם מהם חולים עם חום גבוה .היא בורחת מהנאצים עם ילדיה וכבר הגיעה לפונטה גריבלדי. היא רואה משאית שחורה עוברת , מלאה בקרובי משפחתה ופולטת צעקה . חיילי האס-אס עטים עליה ותופסים אותה ואת הילדים . איטלקי נוצרי אחד מתערב , מוחה , אומר שאחת הילדות היא ילדתו וכך מצליח להצילה, אבל הילדה פורצת בבכי ואומרת שהיא רוצה להישאר עם אמה, ואז גם היא נתפסת ע"י חיילי האס-אס.
הפשיטה הנאצית נמשכה עד השעה 13:00 בקירוב, בסופה לא נראתה עוד נפש חיה ברחובות הגטו. היא בוצעה ע"י פלוגה מיוחדת ואכזרית של האס-אס שהגיעה מאוסטריה ולא הכירה את רחובות גטו רומא.
חיילי האס -אס החלו להעמיס את יהודי רומא על המשאיות . הם האיצו בהם בקללות בצרחות, בדחיפות ובמכות בקתות רובים. הילדים נחטפו מזרועות אמותיהם ונזרקו באכזריות לתוך המשאיות השחורות.
כל אלף יהודי גטו רומא מושלכים מהמשאיות לקרונות הרכבת ונשלחים למחנות המוות. לא הוותיקן , לא הצלב האדום ולא שוויץ התערבו וגם לא ניסו לקבל מידע על המגורשים.
ג'אקומו דֶבֶּנֶדֶטי (1967–1901), סופר, מבקר ספרות, פובליציסט יהודי, כתב על יהודי רומא כפי שכתב על הקצינים והחיילים הנאצים ועל נהג הקטר האיטלקי האדיש. בפיכחון קר להדהים, ובסמוך לאירועים. יותר מאלף יהודים, נשים וגברים, ילדים וזקנים, נשים הרות ונשים שילדו באותו יום, נלקחו תחילה לאתר חפירות ארכיאולוגיות, בור שנכרה בלב העיר, סמוך לביתם, ומשם לבניין האקדמיה הצבאית, ואחר כך במשאיות לרכבת שנהגה עזב אותה בפירנצה, ואיש לא ידע מה עלה בגורל מטענו. בשעה שדבנדטי כתב את הדברים, בסתיו 1944, מפעל הרצח עדיין פעל באושוויץ. לימים נודע כי יהודי הגטו הובלו לשם, בתום שישה ימים ושישה לילות של טלטול מענה ברכבות המשא. 16 ניצולים שרדו עד לאחר מסע העוועים ( תלמה אדמון, 2019)
ראו גם :
ה"משוגעת" מכיכר ג'ודיה – סיפורה של גיבורה נשכחת
גטו רומא הוקם ב-1555.
בזמן הפשיטה, הוא היה בן כמעט 400 שנה והיה מורכב מארבעה בלוקים צפופים מסביב לפורטיקו ד'אוטביה, דחוסים בין תיאטרון מרקלוס, פונטנה דלה טרטארוגה, פאלאצו צ'נסי ונהר הטיבר.
0
