מקור וקרדיט: קטע שכתב אריק גורדין , על סמך ראיון עם דני חנוך , בתוך הספר : אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021
מחנה הריכוז הנאצי לאנדסברג היה מנוהל במשמעת קפדנית וסדר יום נוקשה. זה היה אחד ממחנות הלוויין של דכאו וכשהרכבת הגיעה אליו היה עדין בשלבי הקמה.
נראה היה לדני חנוך , שהוא עתיד להישאר במחנה זה עם אביו ואחיו, אבל כשבוע לאחר הגעתם למחנה נערך מסדר שבמהלכו הופרדו הילדים, שגילם היה פחות מ12 שנים, או כאלה שנראו צעירים, והועברו למכלאה במחנה, שנמצאה תחת שמירה של הגרמנים. דני עבד אז במטבח המחנה, אנשי המטבח , אסירים בעצמם, ניסו להחביאו בתוך סיר גדול. הניסיון כשל. דני נתפס ונשלח למכלאת הילדים, שבה שהו ילדי קובנה, שהופרדו הפעם מאבותיהם ומאחיהם לאחר שאימותיהם כבר נעלמו ברציף בשטוטהוף, עכשיו היו לבדם, ללא קרוב ומודע , זרים זה לזה. רק חלקם הכירו ילד אחד או שניים מהגטו או מחייהם בעבר. לא היה עימם מבוגר שישגיח, ינחם וירגיע. הילדים היו אבודים, חסרי מגן , מבוהלים ומפוחדים. לגמרי לבד. הבכי היה קשה מנשוא, לכאן למכלאה הוכנס דני עוד בטרם הספיק להיפרד מאבי ומאחיו, שהיו בעבודת הפרך במחנה הריכוז. דני חנוך , היחיד בלבוש בגדי אסיר ( כי עבד במטבח המחנה) , נבדל משאר הילדים. הנאצים לא ויתרו גם על הטרף הזה..
כאן נכנס וולפקה לתמונה
המהומה במכלאת הילדים הייתה נוראה, הקולות שעלו משם נשמעו בחלקים אחרים של המחנה. מי ששמע את הצעקות ואת הבכי היה זאב גלפרין, המכונה וולפקה. נער כבן 17 , שאחיו הקטן שלמה היה בין הילדים שנלקחו ע"י הגרמנים למכלאה. וולפקה לא יכול היה לשאת את המצב. הוא הבין שאחיו הקטן יישלח אל מותו כשאין לידו קרוב תומך ולכן וולפקה תכנן לעשות מעשה, על אף שידע שזה עלול לו בחייו. בעצה אחת עם אביו שנתן את הסכמתו, החליט להתגנב אל המכלאה, להצטרף אל שלמה (שליימ'קה) אחיו הקטן ולשמור עליו. לשם כך היה עליו לזחול מתחת לגדרות התיל בלי ששומרי המחנה הגרמנים יבחינו בו, שכן אם ייתפס, ברור מה יהיה עונשו. היה זה מהלך נועז שהיה כרוך בסכנת חיים ממשית. וולפקה הצליח לחדור למכלאה ולהצטרף לאחיו . שליימקה הקטן חיבק אותו ופרץ בבכי : "למה באת? שאל , "גם אתה תמות" .
בסמכותיות ובשקט שלא ברור מהיכן נבעו , הצהיר וולפקה מול אחיו והילדים שמסביבו " אף אחד לא ימות! " .
כעבור שנים רבות , כשוולפקה עלה לישראל ונפגש עם מי שהיו הילדים של אז, הוא שיחזר בפניהם כיצד נכנס למכלאה בסתר וכיצד הילדים המבוהלים הצטופפו סביבו הסתכלו עליו כעל מושיע. מאותו רגע הפך הנער וולפקה להיות מנהיגם של הילדים, מדריך ואח גדול של ילדי הקבוצה, שהסתופפו תחת מנהיגותו הכובשת.
הילדים לא שהו במכלאה זמן רב . כבר בבוקר שלמחרת הם הועמסו על משאיות והובלו אל יעד בלתי ידוע- מחנה הריכוז דכאו הסמוך.
131 הילדים הגיעו למחנה במחצית יולי 1944 , רוכזו במגרש המסדרים שגורלם נחרץ, כי כבר שמעו על מקלחות המוות. אחוזי אימה ודוממים, כובשים את בכיים ונאבקים בדמעות, נכנסו בלית ברירה למקלחות, הם השתהו לרגע מרוב אימה, ואז חייל גרמני הכניס ראשו מתחת לאחת המקלחות, פתח את המים ששטפו את ראשו וסימן לילדים שאין להם ממה לחשוש. הילדים פתחו את הברזים ויצאו מהם מים , הילדים המסכנים לא ידעו נפשם מרוב הקלה על כך שנשארו בחיים.
אבל אין לשכוח, כי אלו היו חיים במחנה ריכוז אכזרי, שהייתה בו משמעת ברזל קפדנית, שלא נועדה לילדים בגילים אלה. הילדים מצידם "נתלו" על וולפקה, שהיה בעצמו נער מבוגר מהם בסך הכול במספר שנים, שהבין מהאר מאד מהן דרישות המשמעת במחנה דכאו ואירגן את הילדים לקבוצה מלוכדת שנשמעה להנחיותיו כיצד לנהוג.
מכיוון שבמחנה דכאו אילצו את האסירים, גם וולפקה עשה זאת עם הילדים, הוא לימד אותם כיצד יש לבצע את התרגילים. שמאל ימין ולימין שור על ידי הורדת הכובע כשעוברים ליד איש סגל נאצי, כדי שיעמדו בדרישות הנוקשות של מפקדי המחנה בדכאו, שאם לא כן, התוצאה היא מכות, השפלות ותרגול נוסף עד השגת התוצאה המבקשת או קריסה מתשישות, כשמעל לכל מרחפת תמיד סכנת מוות..
דבר בעברם לא הכין אותם לחיים כאלה במחנה ריכוז נאצי מהקשים ומהאכזריים ביותר. לא היה להם את מי לשאול או להתייעץ אלא עם וולפקה, שאיתו יכלו לחלוק את מצוקותיהם. הצורך להתנהג בהתאם לדרישות המחנה והתרגולות הרבות, בהנהגתו של וולפקה, הביאו אותם לכדי גיבוש והם הפכו לקבוצה מאורגנת , ממושמעת וצייתנית , שפילסה דרכה בסביבה העוינת כל כך נגד כל הסיכויים. הגיבוש שלהם כקבוצה מאורגנת הציל את חייהם כאשר הועברו מאחור יותר עם וולפקה למחנה הריכוז בירקנאו אושוויץ.
מקור וקרדיט: קטע שכתב אריק גורדין , על סמך ראיון עם דני חנוך , בתוך הספר : אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021
0
