במשך הרבה שנים הם כונו "הילדים".
"הילדים" שלא היה להם שם ולא תאריך לידה.
תמונתם הייתה תלויה על הקיר כשאבי היה ילד, התמונה הזו ליוותה אותו עד שהוא הפך לאבא ואז הוא הסיר אותה מהקיר.
אני זוכר שנחשפתי לתמונה הזו פעם ראשונה רק כשעשיתי עבודת שורשים, אבא סיפר לי אז שאלו האחים שלו למחצה, הילדים של סבא שלי ואישתו הראשונה אבל היא והילדים הוצאו להורג בצורה אכזרית והוא לא יודע את השמות שלהם.
שאלתי אז את דודתו של אבי מה היו השמות של הילדים, הדודה שעברה ארבעה מחנות ריכוז אמרה שהיא לא זוכרת.. זה היה מנגנון הגנה.
עברו עוד 10 שנים מאז אותה עבודת שורשים ועד שגיליתי את שמותיהם.
זה קרה כשהתחלתי לחפש פרטים בארכיונים, לפתע צצו לי השמות של כל בני המשפחה שנספו בשואה, כל כך שמחתי על האפשרות להגיע לשמות של בני המשפחה שסבא וסבתא לא יכלו להגיד.
כך גיליתי את מסלולו של סבי בזמן המלחמה, הקרבות שהוא השתתף בהם וגם נפגע.
האובדן של אשתו הראשונה שהייתה קרובת משפחה רחוקה שלו ושלושת ילדיהם שכולם הוצאו להורג ביער רומבולה.
לאחר המלחמה סבא נישא בשנית, לסבתא שהייתה ניצולת שואה ואלמנת מלחמה צעירה עם ילדה קטנה, אלמנה שבעצמה איבדה שתי תינוקות ויחד הם הביאו עוד שני ילדים.
אבל הטראומות הכשילו את בריאותם והם נפטרו צעירים, עוד בטרם חגגו ימי הולדת 50.
אמא של סבא האריכה ימים עד גיל 106 ונפטרה הרבה אחריהם… ככה זה אצל ניצולי השואה או שנפטרים מוקדם או שמאריכים ימים.
יהי זכרם של פליקס והאנע לוריא הי"ד שמצולמים בתמונה ונספו ביער רומבולה בתאריך 8/12/1941.
מקור וקרדיט
Asi Nisselson Lurje
0
