מתתיהו בייסקי היה בקבוצת הילדים הראשונה שהגיעה לאושוויץ. בקטע זה מעדותו הוא מתאר איך הצליח להבריח סיגריות ותפוחי אדמה למחנה אושוויץ.
ש. איך היו התנאים?
ת. התנאים באושוויץ היו הרבה יותר טובים. אני הייתי באושוויץ כשבעה חודשים. הרבה יותר טובים משבגטו לודז' מבחינת המזון. אני מתייחס רק למזון ולא… כמובן שבמבנה המגורים, ובכלל באושוויץ, מי שעבד קיבל תנאים יותר טובים. אם היתה לנו שם עבודה. זה לא היה מחנה השמדה. מי שהרגיש לא טוב, חלה, אז כמובן שזה היה סופו. אבל אם החזיק מעמד ועבד, אז הוא גם חי יותר טוב.
ש. מבחינת אוכל?
ת. כן. בייחוד אנחנו, קבוצת ילדים שעבדנו בחווה חקלאית אז היינו משיגים אוכל. ציפורים באו לסוסים, והיינו תופסים את הציפורים ומבשלים אותן ואוכלים אותן. היינו מנסים להבריח מהחווה אוכל – תפוחי אדמה בעיקר, זה מה שהיה – למחנה אושוויץ. כמובן שלא הצלחנו כמעט להבריח תפוחי אדמה, כי זה חייב אותך לשאת כמות מסוימת, ובכניסה למחנה היו מחפשים על הגוף וקל מאוד היה לאתר ולמצוא את תפוחי האדמה שהבאת בתוך המכנסיים וקושר למטה את המכנס, וממלא של השרוול עם תפוחי אדמה עד הברכיים וככה הולך כל הדרך, מרחק של איזה 3-4 קילומטרים מהמחנה.
אבל להצליח להכניס לתוך המחנה תפוחי אדמה לא הצלחנו. בכל חיפוש כזה מתירים את החוטים, ושופכים את תפוחי האדמה לתוך המכנס. והבנתי מהר מאוד, באושוויץ, שמתקרב החורף, ואם אני לא מצליח מהר מאוד למצוא איזה בגד חם, אז כמובן שאת החורף הזה לא אוכל לעבור. פיתחתי שיטה ייחודית שלי להברחת סיגריות לתוך מחנה אושוויץ.
איך הצלחתי להגיע לסיגריות?
להבריח קופסת סיגריות על הגוף הרבה יותר קל מאשר לקחת ולהבריח 10-20 תפוחי אדמה. אני חלק מהזמן הובלתי נסורת מבית חרושת, נגריה, לאורוות הסוסים. כעת, האנשים שעבדו בבית החרושת היו ברובם יהודים, והם כנראה עשו רהיטים למשפחות הגרמנים שם, והם הצליחו להשיג סיגריות, מאותן המשפחות כנראה, אבל להם היה חסר אוכל. אז תמורת שקית תפוחי אדמה הייתי מקבל קופסת סיגריות. ותפוחי אדמה מן החווה עד לבית החרושת הזה להבריח – היה לי הרבה יותר קל. הייתי ממלא שקית תפוחי אדמה, שם מתחת למושב שהיינו יושבים של העגלה, ושם היה לי כבר איש קשר, שהוא ידע שאני בא, מתחת לספסל יש תפוחי אדמה, ושם הוא היה צריך להניח לי את קופסת הסיגריות.
וכך העברתי את הקופסה. ובמחנה אושוויץ יכולתי להשיג לי או בגדים חמים או אוכל. העדפתי בגדים חמים, פעם זוג נעליים, פעם מעיל, פעם מכנסיים. וכך ארגנתי לי בגדים חמים. ועם הגעת החורף, והמסע המפורסם, מסע המוות שיצא מאושוויץ, אז כשהובילו אותנו מאושוויץ, אני יצאתי לבוש חם וכמובן מסודר מבחינת בגדים. וזה בעצם הציל את חיי בהמשך החורף.
כי את החיים באושוויץ, זה נשמעים קצת ורודים. אבל עונשים היו. לא חסו עלינו כילדים. קיבלנו טיפול די רציני של כל מיני עונשים שאני לא יודע איך בני אדם מצליחים להמציא אותם. זה חל גם עלינו. לא חשוב, חיפשו תמיד להוכיח לך שאתה לא בסדר, או שלא עמדת ישר, או שלא סידרת את החדר בדיוק, וכל דבר כזה מלווה בעונשים די קשים. עמדנו בזה.
ש. אותך הענישו?
ת. גם אני נענשתי. לא עונש אחד. לא הייתי הכי ממושמע. ניסיתי ליזום כל מיני דברים כדי להמשיך להתקיים, אז כנראה שבין היתר גם נתפסתי, ונענשתי.
