"אחרי קליטה ראשונית שכללה גם ריסוס בד.ד.ט הועברנו למחנה העולים ברעננה ושוכנו באוהל. אני זוכר איך צעדנו ברגל , בשבת הראשונה בארץ-ישראל , מרעננה אל המוסד החינוכי-חקלאי במגדיאל, חולפים על פני רמות השבים וכפר מל"ל ונהנים מריח פריחת ההדרים המשכר בפרדסי הסביבה. מדדנו בנעלינו את הרגבים המפוחים ואת התלמים הארוכים ארוכים, וריח ההדרים מילא את אפינו. באפריל ההליכה נוחה ומגלה מקומות עצירה יפים ומוצלים למנוחה. בכל צעד הרגשתי את חדוות הגילוי של ארץ-ישראל היפה. אט-אט גילנו את ייחודה בשפה , בלבוש , באוכל , ועוד…
על אף שהקליטה במגדיאל הייתה בתנאים פיזיים קשים – שלושה עד ארבעה נערים בני חמש עשרה עד שבע עשרה גרים באוהל מקיץ 1948 עד חורף 1949 – לא התאוננו. החום האנושי של המדריכים , המטפלות והמורים היה פיצוי הולם, הודות להם הרגשנו שמצאנו בית ומולדת. העבודה , הלימודים והשמירה ( בעיקר בלילות) סייעו לקליטה שלנו על אף התנאים הקשים – ראינו את כולם נושאים בעול דומה, במאמץ שווה , והידיעה הזאת הקלה עלינו לקבל ולהסכים לכל המשימות שהוטלו עלינו. מדריך הקבוצה , אברהם אש ( אייזנשטט) השתחרר כשנתיים קודם לכן מן , "הבריגדה היהודית" , שבה שירת שנים מספר באירופה, הוא ואשתו הניה השפיעו עלינו רבות".
"הודות למורים המסורים והחכמים , שלימדו אותנו בשוודיה ובצרפת במשך שנתיים בלבד לימודים בסיסיים של בית ספר יסודי ודאגו לנו להשכלה כללית, השתלבתי בהצלחה בלימודים על-יסודיים במגדיאל. המעניין הוא שלמרות שעד אז לא למדתי מעולם לימודים מסודרים , לא הרגשתי שום נחיתות או חסר לעומת האחרים, אולי בעיקר מפני שאני וחבריי בני גילי שאתם עברתי את הגטו , את מחנה עבודות הכפייה , את מחנות הריכוז ובתי הילדים בשוודיה ובצרפת – היינו כולנו באותו המצב , חוויות כאלו הופכות חבר לבן-משפחה, וגם היום אני שומר על קשר עם אחדים מהם.
במגדיאל הרגשתי טוב. אחי מרדכי נקלט בקבוצה צעירה יותר עם בני גילו , ואילו אנחנו , "הגדולים" ( בני 15 – 17 ) גויסנו בימי מלחמת העצמאות לגדנ"ע , ותפקידנו היה לשמור ולשמש קשרים בחזית כפר סבא הסמוכה אל מול קלקיליה. מאחר שלא היה ציוד קשר , העברנו ברגל בלילות בחסות החושך , פתקאות והוראות בין העמדות. אחד המדריכים שלנו לפני פרוץ הקרבות היה אריק שרון , אז תושב כפר מל"ל השכן .
שגרת היום הייתה עבודה ולימודים . אני עבדתי ברפת -תפקיד שנחשב לאחראי שכן משמעותו הייתה שאפשר לסמוך על הרפתן בכל הנוגע לטיפול בבעלי-חיים. התפקיד חייב להתעורר בכל בוקר בשעה ארבע לחליבה ראשונה ולאחריה -ניקוי הרפת ומתן אוכל לפרות. מכונות חליבה לא היו עדיין בשימוש, ובמקרה של המלטות הייתה גם עבודת לילה. בשמונה בבוקר הסתיימה בדרך כלל המשמרת , ולאחריה הגיע זמן ארוחת הבוקר, מקלחת ומנוחה. לאחר ארוחת הצהריים התחילו שעות הלימודים, ואלה נמשכו עד לפנות ערב. לאחר ארוחת הערב הכנו שיעורי בית, ובערבים שבהם לא פעלנו במסגרת הגדנ"ע היו מפגשי קבוצה.
מקור וקרדיט :
שרגא מילשטיין . מסע חיים, משרד הבטחון – ההוצאה לאור 2006
על הספר :
שרגא מילשטיין, מתאר בספר זיכרונותיו את דרכו של ילד ניצול שואה, שעלה לישראל לפני הכרזת המדינה בשנת 1948, הגיע לכפר שמריהו ב-1961, והיה ברבות הימים לראש מועצת היישוב. בספר מתוארות התחנות השונות בחייו של המחבר. זאת תוך דגש מיוחד בפועלו בכפר שמריהו, שהפך לאחד היישובים המבוקשים על מפת ישראל. הספר מתאר נתיב של עבודה קשה, חשיבה יסודית, אחריות ותכנון לטווח רחוק, שסופם יישוב בעל ייחוד ואיכות חיים ברמה של המעולים ביישובים בארץ ובחו"ל
על המחבר :
שרגא מילשטיין, ניצול שואה וגמלאי, ששימש במשך שלוש קדנציות בין השנים 1998-1983 כראש מועצת כפר שמריהו ובשנים 2005-2013 היה יו"ר "משואה" המכון לחקר השואה – מכהן כעת כיו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן בלזן בישראל. הארגון, שהוקם ב-1945 בתום מלחמת העולם השנייה, המאגד היום כ-400 מניצולי מחנה ברגן בלזן בכללם בני הדור השני והשלישי לניצולים – מקיים פעילות שוטפת לחבריו בדגש על הנצחת זיכרון השואה.
הנער שניצל מהגטו ומהמחנות, הציב במדינת ישראל תמרור יוצא דופן וחריג של ניהול מועצה מקומית בהגינות, באנושיות, ביושר וברמה מוסרית גבוהה, חסרת תקדים. כפר שמריהו נחשב בימיו של מילשטיין ליישוב בעל רמת החיים ואיכות החיים הגבוהות ביותר בארץ. כל אותם ערכים שספג שרגא בילדותו בפולין – יושמו הלכה למעשה בעבודתו כראש מועצת כפר שמריהו.
לפני תפקידו כיו"ר המועצה המקומית כפר שמריהו כיהן שרגא מילשטיין כמנהל כפר הנוער ע"ש מוסינזון, בהוד השרון והפך אותו למוסד חינוכי מצטיין בישראל .
ראה גם :
שרגא מילשטיין – ויקיפדיה
0
