כותבת Judit Arenfeld:
"אבא שלי ז״ל צעד בצעדת מוות שיצאה מבודפשט בכיוון אוסטריה. אבא שלי היה בן 17 . בכל שנה בערב יום הזכרון התכנסנו בבית ההורים לשמוע את אבא מספר ומדייק בתאריכים ובפרטים.
וכך סיפר: ב7 בנובמבר 1944החלו צעדות המוות בכיוון אוסטריה. המרחק 220 ק״מ בליווי אנשי צלב החץ.
שהיו גרועים לא פחות מהנאצים. בצידי הדרכים היו יהודים תלויים על העצים ועליהם שלט ״ זה מה שקרה לנו כי ניסינו לברוח״ גם החיילים המלווים דאגו לספר שמי שניסה לברוח , ירו בו. כל יום צעדו כ- 40ק״מ בקור גשם שלג.
חלק מהצועדים נפלו והושארו מאחור, ובחלק ירו. בכל ערב הוכנסו למקום אחר ללינת לילה, באחד הערבים זה היה בבית חרושת ללבנים, כולו אבק מהלבנים, נדחסו לתוכו כמה אלפים, היו שלאחר יום המשיכו בצעידה והיו שנשארו יומיים, שלושה. אנשי צלב החץ התעללו בהם, גנבו להם שמיכות ובגדים שודדים את כל הצידה שלקחו. היו לילות שישנו במרחבים פתוחים בקור של נובמבר. אבא שלי הבין מהר מאד שזוהי צעדת מוות ללא מוצא, והבין שהוא חייב לעשות מעשה היה טרוד במחשבות איך הוא נמלט מן התופת הזאת.
וכך כשעברו ליד העיר קומארום שאל את אחד השומרים איפה ישנו הלילה. השומר ענה ״באניה ליד הדנובה״ בשלב זה אבא שלי החליט שזה הרגע לברוח, הוא ניסה לשכנע חבר מהכיתה שיברח איתו, החבר סרב ופחד שאם יתפסו יהרגו אותם. הוא החליט שהוא בורח לבד, וכך תוך כדי צעידה כשהוא עוקב אחרי השומרים בעיקול הדרך ברגע המתאים קפץ לתעלה בצידי הדרך כשמשאיר בכיס המכנסיים תפילין וסידור , כך הסתתר בתעלה מאחורי שיחים עד שהשיירה נעלמה באופק. הערב ירד והוא התחיל לצעוד בכיוון האורות שראה מרחוק, עם עלות השחר ראה שהגיע לכפר , האדם הראשון שראה , אבא שלי פנה אליו וביקש שייקח אותו לכומר. הוא הגיע לבית הכומר כשפגש את הכומר אמר לו ״ אני נער יהודי , ברחתי ואני מבקש שתעזור לי לחזור לאימא שלי בבודפשט״ הכומר נתן לו לחם לאכול , ושלובי זרועות צעדו בכפר ברחוב הראשי בדרכם לתחנת הרכבת, הכומר חיכה עד שהגיע הרכבת הם נפרדו לשלום. אבא שלי הגיע הביתה ,
לימים נודע לאבא שלי שמי שנשאר בחיים עד סוף הצעדה נמסר בגבול האוסטרי לאנשי הס.ס.
לדברי אבא שלי כ50000 איש הובלו בצעדות אלו אל מותם.
הסיוט לא נגמר ובתחילת דצמבר הועלה על רכבת בדרכו לברגן בלזן שם שרד את רכבת המוות Farsleben , שניצל ושוחרר ע״י האמריקאים ובראשם קולונל פרנק טווארס. אבא שלי על. לישראל כאן התחתן עם אהבת נעוריו שגם עלתה לישראל והקימו שבט שמונה 89 ילדים, נכדים ונינים.
אבא שלי שמואל נבון- (כשייט)נפטר בשיבה טובה בן 92.5 שנה."
לזכרו
0
