החודשים האחרונים של הכיבוש הגרמני היו תקופה של תוהו ובוהו, אי סדר וברוטליות מוחלטים . רבים מן הקורבנות היהודים של תקופה זו לא נרצחו בידי גרמנים אלא על ידי כמה וכמה מיליציות אוקראיניות , שודדים מקומיים ואיכרים שאיבדו צלם אנוש. אבל לעתים הגרמנים המשיכו בחיסול יהודים בבורות ירי.
שמואל אייזן בן ה11 היה היוצא מן הכלל , במקום לחכות לאחרים שיצילו אותו , הוא נהפך ללוחם.
בקיץ 1943 היה שמואל עד , בעיר הולדתו טלוסטה, לרצח של אלפי יהודים, ובהם תושבי בוצ'אץ רבים שגורשו לשם , " הם חפרו ארבעה בורות עמוקים בבית הקברות ואז הניחו עליהם לוחות עץ, עשרה אנשים , שהופשטו מכל בגדיהם , הצטוו לעמוד על כל לוח, ומכונת יריה גרמנית ירתה בהם לתוך הבור, בעקבותיהם באו אנשים אחרים" .
ניצולים יהודים סיפרו ש"היה עליהם לרדת לתוך הבורות ולסדר את הגופות זו לצד זו , צפופות כמו סרדינים, כדי שיהיה אפשר לדחוס פנימה כמה שיותר. ילדים הושלכו חיים אל תוך הבורות וכוסו בגוויות. גרמני היה אוחז בצווארו של ילד וצועק " תפוס את הטינופת וזרוק פנימה" . הילדים טבעו בדם בבורות האלה . שתי ילדות יהודיות הצליחו לחפור את דרכן החוצה מתחת לגופות וחזרו לעיירה , אבל הן איבדו את שפיות דעתן ולא היו מסוגלות לדבר" .
זמן-מה עבדו שמואל , אחיו הקטן יעקב ואביהם בחווה חקלאית, אבל אחרי שישה שבועות נהרג האב בפשיטה של המשטרה האוקראינית . הבנים מצאו אותו " שוכב עירום בין כל הגוויות האחרות.. הם לקחו הכל. אחי ואני חפרנו וקברנו את אבינו עירום ועריה. לא היו לנו בגדים עבורו" ,
ואז הם יצאו ליער . , לא היה לנו כסף , אבל הרבה פולנים גרו בכפר הסמוך ליער והם הכירו אותנו והיו חביבים אלינו . הם פחדו להסתיר אותנו אבל כל הזמן נתנו לנו אוכל , ישנו ביער .. כיבסנו את החולצות שלנו בנהר וייבשנו אותן בשמש. פחדנו רק מהאוקראינים שהיו עלולים להסגיר אותנו" .
כשהתקרב החורף , הצטרף שמואל ליחידה של פרטיזנים סובייטים שפעלה באזור, הוא השאיר את יעקב הקטן אצל האיכר איגנצי וישנייבסקי, לאחר שנתן לפולני " שעון זהב" והבטיח " לתת לו את כל מה שיהיה לו אחרי המלחמה, אם יסתיר את אחי" .
שמואל נהנה משירותו בשורות הפרטיזנים, " הייתי איתם כל השנה … הם לימדו אותי לרכוב על סוס .. להחזיק את המושכות בשיניים כדי לשחרר את ידינו ולטעון את התת-מקלע . לא פחדנו מכלום.
כששמענו ששוטרים אוקראינים נמצאים בכפר , הלכנו לשם , תפסנו אותם ותלינו אותם על עצים ביער" . הם גם ארבו ליחידה גרמנית , חיסלו אותה ולקחו שבויים רבים. יחידת הפרטיזנים של שמואל קידמה בברכה של חזרתו של הצבא האדום . " אני הייתי הכי צעיר , אז נתנו לי דגל אדום ורכבתי מקדימה בין שני קצינים" , ואז הוא נתן לאיכר הפולני ווישנייבסקי את כל רכושו ולקח את אחיו .
במאי 1945 הם חיו בקרקוב . " אני רק רוצה לעבוד בארץ ישראל" , כתב שמואל . " אבל אם יהיה צורך להילחם שוב , אגן עליה ואז אדע למען מה אני נלחם" .
מקור וקרדיט :
עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים 240- 241
שימוש הוגן לפי סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
0
