שלמה פריסקי נולד בשנת 1941 בגטו וילנה שבליטא. לזוג הורים יפה ואברהם פריסקי. הוריו נספו בגטו מספר חודשים לאחר לידתו והוא נותר יתום. בגיל שנה בערך, הוברח מהגטו ע"י דודתו ונמסר לאשה פולניה שגדלה אותו כגוי לכל דבר. הוא היה ילד בלונדיני עם עיניים בהירות ובשינוי זהותו לנוצרי ניצלו חייו.
לאחר מלחמת העולם השנייה דודתו בתיה הצליחה לאתר אותו. בסיוע הקהילה היהודית נמסר לבית יתומים בשלזיה, שם נשאר עד שנת 1947. משם הועבר למחנה עקורים בגרמניה.
בספטמבר 1948 עלה ארצה עם דודתו. הדודה בתיה התחתנה עם דוד שירמן המורה , המנהל והמפקח בבתי הספר. ושלמה (שרי) גדל כל השנים בביתם ובשנים אלה הוא נקרא שלמה שירמן. למד בביה"ס התומר ולאחר מכן בפנימייה החקלאית בנהלל.
בשנת 1959 התגייס לחיל הצנחנים, התקדם בסולם הדרגות עד לדרגת קצונה. בתקופה זו החליט שלמה לחזור לשם משפחתו המקורי. מאז ועד היום מכירים אותו כולם כשרי (שלמה) פריסקי.
לאחר שחרורו למד חינוך גופני במכון וינגייט ולאחר מכן עבד כמורה לחינוך גופני וחינך הרבה דורות של עכואים.
בשנת 1970 בהיותו בשירות מילואים, נפצע בפעילות מבצעית ברמת הגולן. קיבל קליע בראשו וכתוצאה מכך נפגע בעינו ואיבד שמיעה באוזנו. הוא הוכר כנכה צה"ל. למרות הפציעה המשיך בעבודת החינוך הגופני. שימש תקופה מסוימת כרכז הספורט העירוני ובשנת 1979 קבל לידיו את ניהול ביה"ס ויצמן בעכו. בתפקיד ניהולי זה פעל כ-17 שנים ועד פרישתו ממשרד החינוך.
0