מאת: יצחק וינברג
אתר יד ושם
"המסע הרגלי התנהל בכבדות. אחי ואני צעדנו בתוך השיירה הארוכה. לא הכרתי איש מהנוסעים האחרים ולא הבנתי על מה הם מדברים ביניהם בהונגרית. בכל המצבים הקשים תמיד היה מישהו שדאג לנו, ואילו עכשיו הייתי אחראי לעצמי ולאחי, שבכה והתלונן וסבל מרעב ולא היה בידי להושיעו… הייתי בן חמש וחצי, ועמדתי במרכז מחנה ברגן-בלזן בגרמניה, על תלולית עפר, עם אבנר אחי בן הארבע ורבע. עמדנו שם לבדנו, בלא משפחה, בלא איש או מודע, שני ילדים פולנים בתוך קבוצה של יהודים הונגרים".
בין נוסעי רכבת קסטנר היו שני ילדים יהודים מקרקוב – הפרט הייחודי הזה בפרשה הידועה של רכבת קסטנר נחשף לראשונה בספר שלפנינו.
