מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
כנרת , זמורה –ביתן , 2017
סיפור חייו המרתק של חיים ארז , הילד שברח מווארשה הכבושה בידי הגרמנים , שרד את החורף הנוראי במחנה בסיביר , הגיע לנהלל ללא משפחתו במסגרת קבוצה מילדי טהרן, גדל במושב נהלל , בצבא היה מפקד חטיבת שיריון במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן אלוף פיקוד דרום .
הניק רוזנברג ( ילד בן 4), חיים ארז , בורח עם אמו מווארשה הכבושה בידי הגרמנים לעיר ביאלסטוק.
הוורמאכט כבש את ביאלסטוק במהלך המלחמה , אבל לאחר שהצבא האדום נכנס לפולין , נסוגו הגרמנים והעבירו את העיר לידי הרוסים.
בנובמבר 1939 כדי להגיע אל העיר ביאלסטוק היה צריך לעבור את השטח המפורז שבין האזור הגרמני לרוסי, את גדרות התיל שנמתחו משני צדיו, ואת שומרי הגבול החמושים, גרמנים ורוסים , שניצבו לידם. לאותו אזור נהרו עתה אלפי פליטים , מרביתם יהודים, שביקשו לעבור לשטח הרוסי. האנס פרנק , המושל הכלל הגרמני של פולין , עודד יציאת יהודים מזרחה , בעיקר מווארשה , במטרה מוצהרת לצמצם ככל האפשר את מספר היהודים בעיר. השערים בצד הגרמני נפתחו, היהודים נכנסו לשטח המפורז ונעצרו שם. חיילי הצבא האדום ושומרי הגבול חסמו את המשך הנסיעה מזרחה..
פרידה ,אמו של הניק (חיים ארז) , בזמן שתכננה את הבריחה מווארשה שמעה מהדודים ומבני הדודים , שהחיילים הגרמנים בכניסה לאזור המפורז מחפשים על גופם של היהודים, מתעללים בהם ומשפילים אותם. היא לא היתה מוכנה לקחת סיכונים .עם חזות פולנית נוצרית היא התלבשה כמו הנוצרים עם צלב גדול שעל החזה. הילד הניק ,גם בעל חזות פולנית אחז חזק בידה.
התור היה ארוך . הגרמנים עצרו את אחד היהודים שעמד לפניה , גבר כבן 40 , הוציאו אותו ללא כל סיבה אל מחוץ לתור והחלו להכות אותו באכזריות. הכול לעיני שאר הממתינים בתור. היא עצמה " הנוצרייה" עם הצלב הגדול שעל החזה חצתה יחד עם הילד את מעבר הגבול ללא כל בעיה ומבלי שחיילי המחסום הגרמני ידרשו ממנה לפתוח את החבילות שברשותה.
נובמבר 1939 , קור עז , ועשרות אלפי הפליטים שמחכים לנס באזור המפורז מתקשים להתמודד עם מזג האוויר הקשה. השלג לא מפסיק לרדת, והטמפרטורה בלילה מגיעה למינוס 20 מעלות .
המקום שבין שתי גדרות התיל היה חשוף לגמרי , לא היו אפילו עצים שאפשר להבעירם ולנסות להתחמם מעט. בלילה השני נפטרו כמה ילדים יהודים. לא שרדו את הקור העז. את גופות הילדים הניחו על הקרקע, סמוך לגדר ולשומרים הרוסים. קיוו שמראה גופות הילדים הקטנים ירכך את לבם, והם ייאותו לפתוח את המעבר ולאפשר לפליטים לעבור לצד הרוסי. תקוות שווא . גם מראה גוויות הילדים הקטנים לא ריכך את ליבם של שומרי הגדר.
לא ניתן היה לעבור לביאלסטוק.
בלילה השני נשמעו מדי פעם יריות . הירי לווה בזעקות חזקות ובבכי של ילדים. ירי נוסף לכיוון הגדר השתיק את הזעקות והבכי.
פרידה כיסתה בפרווה את ראשו של הניק כדי שלא ישמע את הקולות , ושרה לו בשקט שיר עד שנרדם . בבוקר התגלו על הגדרות כמה גופות של יהודים , שניסו להימלט בחסות החשיכה ולחצות את הגדר לכיוון ביאלסטוק.
פרידה לא היתה מוכנה לחכות יותר מדי. יומיים בקור העז הספיקו לה , ובבוקר היום השלישי שלהם בין הגדרות , מחשש לחייו של בנה, החליטה לעשות מעשה. מוקדם בבוקר היא העירה אותו, בישרה לו שהיום זה יום הולדתו, הוא בן ארבע, ואמרה לו שגם אביו רוצה לברך אותו ולקנות לו מתנה. היא תלתה על צווארו פתק, ובו הבטחה לתמורה נאה למי שיביא את הילד הקטן לאביו בביאליסטוק, והסבירה לו כמו לילד גדול : " אחרי שתעבור את הגדר, תרוץ כמה שיותר מהר עד שתתרחק מכאן. אם תראה מכונית בדרך תסתתר. כשתגיע לבתים, דפוק על אחת הדלתות ותן את הפתק למי שיפתח את הדלת" .
אחר כך הכניסה לו לכיס כמה סוכריות וקוביות שוקולד קטנות. "שוקלד אחד תיתן לאבא כשתפגוש אותו" , חיבקה אותו בחוזקה.
אחר כך הם הלכו יחד לגדר , רחוק ככל האפשר מהשומר הרוסי שצפה על השטח מהעמדה הסגורה. היא הרימה את החלק התחתון של הגדר ודחפה אותו. הניק התחיל לרוץ.
"יופטפויומט," הניק שמע מאחריו את הקללה של הקצין הרוסי שהרים את את הרובה.
"הניק , רוץ , אל תעצור" , צעקה לו אמו פרידה, שעמדה מעבר לגדר.
והילד הניק בן הארבע רץ לשלג , ליער האפל שהיה במרחק כמה מאות מטרים ממנו . רץ ולא עצר , כמו שאמו הורתה לו .
השומר הרוסי החליט הפעם לא לירות .
אחרי כשמונה שעות הגיע הילד הניק לכפר פולני התיישב על מדרגה לפני אחד הבתים והחל לבכות. כלב שהיה שייך לבעלי הבית ניגש אליו והחל לרחרח אותו. הניק הרגיש סוף-סוף שהוא לא לבד . כמה דקות לאחר מכן בעלת הבית , עטופה בשמיכה, פתחה את הדלת והכניסה אותו פנימה. בבית , ליד התנור , היא הורידה מעליו את המעיל הרטוב , והסתכלה בפתק שהיה תלוי על צווארו , נתנה לו כוס חלב וסידרה לו מקום לישון ליד התנור. הניק התקשה להירדם. המסע הארוך בשלג חזר אליו שוב ושוב. לא רק באותו הלילה. במשך תקופה ארוכה חזרו אליו בלילות החלומות והסיוטים, מלווים ביללות הזאבים , בקול רעמים עזים ובתחושה שעוד רגע הוא נופל לתוך בור עמוק בשלג.
למחרת בבוקר נסעו הפולנייה הכפרית עם הניק לביאלסטוק לחפש אחר האבא דוד רוזנברג. בסוף מצאו את האב דוד רוזנברג והפולניה קיבלה את הפרס הכספי.
מקור וקרדיט :
אילן כפיר , דני דור
מסע חיים : אלוף חיים ארז : מ"ילדי טהרן " לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים
כנרת , זמורה –ביתן , 2017
0
