מָאריה וקָאיֵיטָן יָאלוֹביֵיץ ונכדם בן ה-8 טָדֵאוּש גרו בכפר אופציונקה. קאייטן היה עובד אצל שכנו היהודי בשם הרש רייס. המלחמה שינתה את חייהן של שתי המשפחות. מאריה נשארה לבד עם נכדה במשק, ובני משפחת רייס נתפסו על ידי הגסטפו ונשלחו ליעד לא ידוע.
להפתעתה הגדולה של מאריה, ב-1942 הופיעה בביתה בתה של הרש, רבקה, יחד עם עוד נערה יהודייה. רבקה ביקשה מהם שיעזרו לה. היא הסבירה שהצליחה לקפוץ ממכונית נוסעת כשהנהג האט בפנייה. בני משפחתה האחרים נותרו בתוך המכונית .
במשך שני חורפים הנערות הצעירות הסתתרו ביחד עם יהודים אחרים ביער. כשפעם אחת רבקה החליקה על קרח ורגלה נשברה, היא החליטה ביחד עם חברתה בשם גיינקה שיעברו לכפר בו רבקה נולדה.
מאריה הסכימה לעזור לנערות והסתירה אותן בעליית הגג באסם, ולא סיפרה על כך אפילו לנכדה. היא רק אסרה על הילד להסתכל למעלה, אל הגג. כשהילד היה מספר למאריה בפליאה על כך ששמע קולות מעליית הגג, היא חזרה ואמרה לו שאלו בוודאי חתולים.
יום אחד הילד לא עמד בפני סקרנותו והציץ לתוך עליית הגג. הוא ראה כפות רגליים בולטות מהקש. הוא ניחש אז במה מדובר, אך החליט לשמור את הסוד.
יום אחד עברו שוטרים גרמנים במשק של משפחת יאלובייץ. הם ניגשו לביתם והודיעו שישארו שם כל עוד הם יהיו בסביבה. בתקופה זו המשפחה הצטרכה לעבור לגור בעליית הגג. הקצינים הגרמנים ישנו בבית והחיילים לנו באוהלים.
מאריה היתה צריכה גם לדאוג לארוחות עבורם.
המצב נמשך שבועיים והיה מסוכן מאוד, כי האסם בו הסתתרו הנערות עמד במרחק כ-5 מטר מהבית.
לרבקה וגנייה היה אסור באופן מוחלט לצאת מעליית הגג, ומאריה היתה מביאה להן אוכל בעצמה, וזאת רק כשהיתה בטוחה שאף אחד לא רואה אותה.
מאריה הסתירה את הנערות במשך כשנתיים. ביום הן לא יצאו מהאסם. כשהיה בטוח מאריה הייתה נותנת להן סימן מוסכם – היתה דופקת על גג האסם.
0
