זמן קצר לאחר לידתה של הפעוטה היהודיה מארי קלייר רקובסקי בבלגיה ב-1943, הוריה העבירו אותה ואת אחותה הגדולה, דורה, למסתור. בעוד מארי הצעירה שובצה עם מרסל ולאה היקט, זוג בלגי, דורה נשלחה לבית ספר במנזר קתולי.
הורי הבנות, אפרים ובלימה, גורשו לאושוויץ, שם נרצח אפרים. רעייתו בלימה שרדה, ולאחר השחרור, היא ומשפחת היקט נאבקו על המשמורת על הילדה מארי.
בני הזוג היקט, ללא ילדים משלהם, אהבו את מארי וסירבו לוותר עליה. בלימה אישרה אז לקבוצה לחטוף את מארי ולהביא אותה לשוויץ. זו הייתה חוויה טראומטית: בני הזוג היקט היו המשפחה היחידה שמארי הכירה אי פעם.
"בדעתי ובהכרתי מאדאם ומסייה היקט היו ההורים שלי," נזכרה מארי. "הייתי מאוד מחוברת אליהם, ואהבתי אותם והם אהבו אותי".
מערכת היחסים של מארי עם אחותה ואמה, שזכרה כ"זרה", נותרה מתוחה.
בעוד האם בלימה נאבקה לשקם את בריאותה הרופפת , הבנות נשלחו לסדרה של בתי אומנה והיגרו לארצות הברית בשנת 1949.
פעם אחת באמריקה, הבנות הוכנסו לסדרה נוספת של בתי אומנה. האם בלימה הגיעה בעקבותיהן ב-1953.
צלקות המלחמה והשואה היו עמוקות מכדי להירפא בקלות. כשמארי הייתה בת 16, היא עזבה את האם בלימה כדי לגור בבית קבוצתי לבנות.
הנה בצילום שתי האחיות ב-1949 מצביעות על מסעם לאמריקה זמן קצר לאחר ההגירה לארה"ב.
0