פנינה סגל קלושינר נולדה בתאריך 5 אפריל 1938 ברח' ליפובה שבעיר לודז' שבפולין להוריה מרים ומאיר קלושינר, אחיה הבכור רומק חלה ונפטר טרם לידתה ופנינה חיה את חייה כבת יחידה. הוריה היו אמידים ובעלי מפעל טקסטיל
בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה, כאשר פנינה בת שנה וחצי בלבד, נכנסים הגרמנים ללודז'. אמה של פנינה, מרים, מחליטה לשלוח אותה לעיר פיוטרקוב יחד עם פועלת גרמניה אשר עבדה במפעל של אביה, שם היא סבורה שיהיה בטוח יותר לילדתה. בחלוף הימים מצטרפים אל פנינה בפיוטרקוב יתר בני משפחתה ביניהם אביה, אמה ואחים ואחיות של הוריה. כאשר נפתח הגיטו בפיוטרקוב מועברים לתוכו פנינה ובני משפחתה אל דירה ברח' ירוזלמסקה 12 ובזמן האפלים מעלים את הילדים ע"י סולם שעומד מאחורי הדלת לעליית הגג ושומרים עליהם על-מנת שלא ישמיעו קול כדי שלא יתגלו ע"י הנאצים.
בוקר אחד, במהלך חורף 1942, נלקחת מרים, אמה של פנינה, ממקום עבודתה אליו נהגה ללכת יום-יום אל עבר מחנה העבודה בסקרזיסקו, שם עזרה רבות לאנשים ושמרה על רכוש אותו היתה מוכרת לאיכרים הפולניים ומקבלת בתמורה אוכל אותו חילקה בין האנשים בצריף בו שכנה. באותו צריף טיפחה מרים ילדה בת 14 בשם צסה בתקווה שגם בפנינה מטפלים ודואגים לה. שאר בני משפחתה של פנינה נלקחו ברכבות לטרבלינקה ובעצם נשארת פנינה בפיוטרקוב רק עם דודתה סלה ועם בתה של סלה, ינצקה, אשר היתה בת גילה. עד היום לא יודעת פנינה בוודאות מה קרה לאביה, היא רק יודעת שהוא חלה במגפה מדבקת שהגרמנים פחדו מאוד מהפצתה.
בקיץ 1943 מפנים הגרמנים את הגיטו בפיוטרקוב ושלושתיהן מועברות למחנה העבודה בבליזין, פנינה עולה ברכבת הראשונה ולא מודעת שבעצם כך היא מצילה את חייה, כל הילדים שעלו ברכבת השנייה נרצחים עם הגיעם למחנה העבודה.
ביולי שנת 1944 שוב מועברת פנינה יחד עם סלה ובתה ינצקה אך הפעם אל עבר מחנה ההשמדה בבירקנאו. נס גדול התרחש ועקב אי הבנה אצל הגרמנים לא נערכת סלקציה בטרנספורט בו שוהה פנינה, וכך בעצם ניצלות פנינה, דודתה ובתה והן ממשיכות לכיוון הסאונה שם הן מקבלות את בגדי הפסים המיוחדים ואת מספריהן. פנינה מקבלת את המספר A-15515 על זרועה השמאלית. בבירקנאו שוכנת פנינה בצריף יחד עם נשים רבות אחרות כאשר היא מקפידה להיצמד לבני משפחתה האחרונים ששרדו. באחד הימים נלקחת ינצקה אל תאי הגזים עקב מחלתה כאשר סלה, אמה, רצה אחריה בניסיון למנוע את מר גורלה. שתיהן נהרגות, פנינה נשארת לבד.
בתאריך 27 ינואר 1945 נכנסים הרוסים למחנה בירקנאו ופנינה משוחררת. עד לשחרור מבלה פנינה בחברת נשים טובות ששמרו עליה. באותם ימים משוחררת גם מרים, אמה של פנינה, אשר חוזרת לעיר לודז' שם היא שומעת שישנם מס' ילדים אשר שרדו את השואה לאחר השחרור. יום לאחר השחרור נכנסת נערה פולנייה בת 17 בשם קאז'ה נובק לצריף בו פנינה נמצאת ומחפשת לה אחות קטנה, כאשר נפגשות עיניה של קאז'ה עם עיניה של פנינה בת ה-7 נדהמת קאז'ה מיופיה של פנינה, שואלת אותה אם היא רוצה ללכת איתה ומושיטה לה יד, פנינה נענית לה והן עושות דרכן לעבר ביתה של קאז'ה בעיירה אושויצים. בינתיים עושה מרים את דרכה גם היא לכיוון אושויצים לאחר שהיא שומעת שבתה נלקחה לשם ע"י נערה פולנייה. פנינה חיה עם קאז'ה באותו חדר במשך כשישה שבועות כאשר מרים אמה עוברת דלת דלת באושויצים ומחפשת את בתה.
בתאריך 16 מרץ 1945 מוצאת מרים את בתה פנינה בביתה של קאז'ה במפגש מאוד מרגש. פנינה, שלא ראתה את אמה יותר משלוש שנים, מזהה אותה לפי חולצתה, חולצה ירוקה כהה עם כפתורי צדף פנינה לכל אורכה. פנינה נאלצת להיפרד מקאז'ה וחוזרת יחד עם אמה ללודז' שם הן שוהות מס' חודשים עד סוף שנת 1945 אז הן עוברות למחנה העקורים ברגן בלזן.
בצילום למטה : מרים (מרישה) קלושינר מאושרת עם ביתה שנמצאה
באוקטובר שנת 1947 עולה פנינה יחד עם אמה לארץ ישראל. בנמל חיפה הן פוגשות את קובה לנדאו (ארצי), בן דודה של אמה, שלוקח אותן לקיבוץ 'עין החורש'. אמה של פנינה נוסעת לשכונת בורכוב בגבעתיים שם היא מקווה להסתדר בכוחות עצמה ומאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת העצמאות, מצטרפת אליה פנינה.
בחטיבת הביניים למדה פנינה בביה"ס בורכוב בגבעתיים, נכנסה לתנועת הנוער העובד והשתדלה מאוד להשתלב בין הילדים תוך טשטוש עובדת היותה ניצולת שואה. בגמר כיתה ח' עברה לתיכון קלעי בגבעתיים ואחרי שנתיים החלה סמינר של גננות בגבעת השלושה. בזמן לימודיה בסמינר נכנסת פנינה ללהקת ריקוד אחרי שרקדה בחוגים של מדריכים שונים. את שירותה הצבאי עשתה פנינה בחיל ההנדסה.
מאז הגיעה פנינה לארץ מיעטה לדבר על השואה, נמנעה מלראות סרטים או לקרוא ספרים בנושא, ובעצם הדחיקה את הזכרונות והרגשות כמעט לחלוטין. בשנת 1996 לערך מחליטה פנינה לבצע שינוי בחייה והחלה ללוות מסעות של משלחות נוער לפולין. צוות תוכנית "עובדה" של אילנה דיין מלווה את פנינה ומתעד את מסעה בחודש פברואר 1996 לפולין בחיפוש אחר אותה קאז'ה שהושיטה לה את ידה. בעזרת הקונסוליה הפולנית בארץ וע"י מכתבים ששלחה פנינה לעיירה אושויצים מוצאת פנינה את קאז'ה, שבינתיים נישאה והחליפה את שם משפחתה לקשק, במפגש אותו אין לתאר במילים (פשוט צפו בסרטון). מאז מקפידה פנינה לטוס לפחות פעם-פעמיים בשנה עם משלחות נוער ועושה את המסע של המחנות וכאשר הם מגיעים לאושוייץ, ברגע השיא של המסע, פוגשת פנינה את קאז'ה.
כיום חיה פנינה עם בחיר ליבה דני סגל, אשר נישאה לו בשנת 1959, ויחד הם הורים ליאיר, רוית, ואסף, וסבים לתשעת נכדיהם: אור, בר, שיר, רז, ליאור, שי, גאיה, מאיה, גיא. פנינה המשיכה לעבוד כמזכירה רפואית עד לשנת 2005 למרות שהיא יכלה לפרוש לפנסיה בשלב מוקדם יותר, וכן היא מתנדבת עד היום בחדר ניתוח בביה"ח תל השומר וומשיכה לרקוד ולטייל בארץ ובעולם עם שמחת החיים הייחודית לה.
0
