שמי ריקי יעקבי נולדתי בשנת 1937 באתונה להוריי אברהם ושולה.
בשנת 1940, הייתי בת 3 והסתתרנו בכפר "מצאני" בהרי פלופונס שביוון, בזמן מלחמת העולם השנייה. כשהגרמנים היו באים, היו מבריחים אותנו להרים לתוך מערה. יום אחד כשהגרמנים הגיעו לכפר, היה שלג בחוץ ואני הייתי מאוד חולה, עם חום גבוה. כולם ברחו למערה אך אמא שלי לא הסכימה שאצא מהבית.
הגרמנים עברו מבית לבית לחפש פרטיזנים ויהודים. פתאום נפתחה הדלת וגרמני נכנס. אמא שלי לא נראתה כמו כפרייה, דבר שהיה אמור לעורר חשד ותהיות, מה אנחנו עושות שם? אמא שלי ידעה גרמנית והיא אמרה לנאצי שהיא הבת של רופא הכפר, שעזב ובאה עם בתה למצאני, להסתתר מההפגזות שבאתונה. הגרמני ניגש אלי ונגע במצחי. אמי סיפרה אחר כך, שהרגישה וראתה בעיניים שלו, שאינו מאמין לה וכי ידע שאנחנו יהודיות מסתתרות ולמרות זאת, החליט להציל אותנו ואת הכפר ואנשיו, כי אילו היינו נתפסות, היו הורגים אותנו ושורפים את הכפר. באותו רגע נכנס עוד גרמני לחדר. הגרמני הראשון רץ אליו וסובב אותו במהירות לכוון היציאה כשהוא צועק: "אני כבר בדקתי כאן".
גרמני נאצי הציל אותי!!!
אין ספק שהגרמני הבין שאנחנו יהודיות ואם מפקדיו היו מגלים את מעשהו הוא היה עומד לדין משמעתי. באותו יום הבנתי ואני זוכרת כל ימי חיי שגם בגיהינום יכולות להיות נשמות טובות!!!
מקור וקרדיט :
מאגר סיפורי מורשת : תכנית הקשר הרב דורי
0