כמו רוב הילדים האחרים בני השש, יוקה ורדונר התרגשה לחזור לבית הספר בהולנד בסתיו 1941. להפתעתה, היא לא הורשה לחזור ולהצטרף לכיתה ב'.
באותה שנה אסרו הגרמנים על ילדים יהודים בהולנד ללמוד בבית הספר עם ילדים לא יהודים. יוקה, שמשפחתה לא הייתה דתית, לא ידעה שהיא יהודייה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא חשה את השפעות האנטישמיות – שנאת היהודים – בחיי היומיום שלה.
הניסיון של יוקה עם אנטישמיות רק הלך והחמיר. שנה לאחר מכן, ב-1942, החלו הגרמנים בגירושים של יהודים מהולנד למחנות השמדה במזרח.
הוריה של יוקה קיבלו את ההחלטה הקשה להכניס את יוקה ואת שני אחיה למחבוא בהולנד . הילדים התפצלו זה מזה.
בעוד יוקה, אחיה ואביהם שרדו כולם את השואה, אמה של יוקה גורשה לאושוויץ. היא לא שרדה.
לאחר המלחמה חזרה יוקה לבית הספר ובסופו של דבר הפכה לפסיכותרפיסטית. היא הקדישה את חייה לעבודה עם ניצולי שואה נוספים וילדיהם.
צילום: USHMM, באדיבות פרנסיסקה ורדונר קאן
מקור וקרדיט : מוזיאון השואה בוושינגטון
0