בצילום : אווה וולטר (ילידת 1935) עם אמה אילונה, לפני המלחמה
″מאז שגדלתי, תמיד חשבתי שחבל שהיא [אמא] חזרה ולא מתה, כמו רוב האימהות (מילים קשות ונוראות), אבל תנו לי להסביר את עצמי.
עבור אמי, לו היא מתה 'שם', זה היה חוסך לה את הסבל שספגה במשך 10 הימים שנדרשו לה לחזור הביתה. היא אמנם פגשה אותי, בתה היחידה… אבל היא גם ראתה את הפחד שלי.
מנקודת המבט שלי, הייתי ילדה בת 10, אני זוכרת אותה כפי שהייתה כשנפרדנו תשעה חודשים לפני כן, ולא איך נתקלתי בה כשחזרה. עכשיו כשהיא חזרה, היא הייתה עור ועצמות. קירחת , לא מסוגלת לעמוד… לא העזתי לגשת, לחבק או לנשק אותה."
דבורה פלג (אווה וולטר)
בשנת 1943, אביה של אווה וולטר נשלח לעבודות כפייה. באוקטובר 1944, כחצי שנה לאחר פלישת הנאצים להונגריה, גורשה אמה אילונה למחנה הריכוז ברגן בלזן. אווה נשארה לבדה בבודפשט. קרובי משפחה לקחו אותה והשגיחו עליה. זמן קצר לאחר מכן, הם נכלאו בגטו בודפשט, שם הצליחו לשרוד עד השחרור.
האם אילונה שוחררה מברגן בלזן, חולה בצורה מסוכנת בטיפוס וחלשה פיזית. על סף המוות, היא התעקשה לחזור לבודפשט כדי שתוכל לראות את בתה ובעלה לפני מותה.
אילונה מתה זמן קצר לאחר שהתאחדה עם בתה אווה; היא לא הצליחה להתאחד עם בעלה, שגם שרד את המחנות.
0
