במהלך הכיבוש הגרמני של צ'כוסלובקיה, אניטה פולק, אחיה הקטן מיכל והוריה, סטלה ופריץ, נשלחו כולם לגטו טרזינשטט, לפני שגורשה לפולין הכבושה על ידי הנאצים.
אניטה הייתה רק בת 14 כשהגיעה לאושוויץ. בתהליך המיון, אמה תפסה אותה ואמרה: "אמור להם שאתה בן 18. לך. אתה חזק. אתה יכול להצליח".
אניטה פנתה לאמה ושאלה: "למה שלא תבואי איתי?", וענתה לה: "אני לא יכולה לעזוב את אחיך הקטן. הוא ישכח את שמו ולעולם לא נמצא אותו".
זמן קצר לאחר מכן נרצחו אמה ואחיה הקטן בתא גזים.
במשך שנים, אניטה הרגישה שאמה נטשה אותה לפני שהבינה שהיא מנסה נואשות להציל את אחד משני ילדיה.
לאחר תהליך המיון, נשלחה אניטה למחנה עבודה בהמבורג (גרמניה) לפני שהועברה למחנה הידוע לשמצה של ברגן-בלזן.
לאחר מכן היא חלתה מאוד, אך כנגד כל הסיכויים, היא שרדה עד שהכוחות הבריטיים שחררו את המחנה ב -15 באפריל 1945. אז נודע לאניטה שאביה עדיין חי, כך שלמרות מצבה הלקוי היא פנתה לכיוון צ'כוסלובקיה.
למרבה הצער, היא מעולם לא ראתה אותו. ימים ספורים בלבד לפני תום המלחמה, אביה נהרג בידי הנאצים.
אניטה הייתה בת 15 והיא הייתה המשפחה האחרונה שנותרה בחיים במשפחתה. בשנת 1948 עלתה לישראל, שם הכירה את בעלה לעתיד, ולאחר מכן היגרה לארצות הברית.
אישה יוצאת דופן זו נפטרה ב -7 באפריל 2016, בווסטפורט, קונטיקט. היא הייתה בת 85.
0
