עד שתצלום זה צולם באוגוסט 1940, משפחתה של דוריס בלוך (בתמונה מימין) נמלטה מגרמניה הנאצית, בתקווה למצוא מבטחים בהולנד. אבל הגרמנים פלשו להולנד במאי 1940, והעמידו את המשפחה שוב בסיכון.
"אני זוכר את הלילה שבו התחילה המלחמה. שמענו את הרעשים הגדולים האלה, כמו סופות רעמים. … אחותי ואני הלכנו לחדר של ההורים שלי והצטופפנו קצת. כנראה הבנו שאחרי זמן מה זה היה פצצות… פחדנו. … אני לא חושב שממש הבנתי את ההשלכות של בוא הגרמנים באותה תקופה".
שנתיים לאחר טיול החוף הזה עם בן דוד – לאחר שהגרמנים ומשתפי הפעולה ההולנדים שלהם החלו לאסוף יהודים – משפחתה של דוריס הסתתרה.
בהתחלה, דוריס זכתה לנחמה של אחותה, גרדה. שתי הבנות , עם תיקי ביה"ס, עלו על רכבת, כאילו שהיו בדרכן לבית הספר. במקום זאת, הם היו בדרכן לביתם של אנשי המחתרת ההולנדית בעיירה אפה, שלקחו אותם ועזרו להסתיר אותם.
הוריהן הסתתרו בכוחות עצמם.
הבנות הופרדו ועברו למשפחות הולנדיות נפרדות כדי לנסות לשמור עליהן. בסופו של דבר גרדה הלכה לגור עם משפחתו של כומר בכפר , ודוריס מצאה מקלט בחווה חקלאית . היא קיבלה את השם דורותיאה בלוקלנד והייתה מסוגלת לחיות בחופשיות יחסית רוב הזמן. אבל החקלאים שגוננו עליה היו ערוכים למקרה שמישהו יבוא לחפש. הם יצרו חלל זחילה מאחורי קיר בבית כמקום מסתור למקרה והגרמנים יבואו לחפש .
הבנות דוריס וגרדה התאחדו לאחר המלחמה. הם למדו ,לצערן , שהוריהן נרצחו באושוויץ. מאוחר יותר היגרו דוריס וגרדה לאמריקה.
צילום: USHMM, באדיבות דוריס בלוך
0
