הגיבור היומי הוא אליהו יקיר (יקירביץ). לא משנה כמה קושי וחוסר ודאות עמדו בדרכו, אליהו בחר בנתיב הגבורה, המשיך קדימה – השראה!
אליהו נולד ב-1935 בעיר לוצק שבפולין (כיום באוקראינה) לצבי-זאב (הרשל) ולמרים (מירל) שטיינמן. האם למדה רפואה באוניברסיטת לבוב, והאב היה מנהל חשבונות. מגיל צעיר למד אליהו לנגן על כינור, בעזרת אמו ומורה פרטי.
אחרי הכיבוש הסובייטי בספטמבר 1939 הועסק האב כמנהל חשבונות במנהל הדלק של הצבא האדום. האם יצאה ללבוב להתמחות ברפואת ילדים ואליהו עבר לגור בבית סבתו מצד אמו, ברובע היהודי בלוצק.
ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לפולין ובית המשפחה נפגע בהפצצות ועלה באש. כ-1,500 יהודים נרצחו בעיר. אליהו, סביו ובני משפחה נוספים שרדו במסתור. האב הגיע עם משאית צבאית ולקח עמו את אליהו מהסבים לאחר שהבטיח להם שהאם תגיע לקייב. כך הציל האב את אליהו. יתר בני המשפחה שנותרו בעיר, נספו כולם.
מההלם שספג אליהו לא דיבר כשנה, וכשהחל לדבר, היה זה עם גמגום חזק, המלווה אותו מעת לעת גם היום.
האב ואליהו בן השש הגיעו לקייב, והאב גויס לצבא האדום להפעלת בית חרושת לסוכר, מה שהותיר את אליהו לבדו, והוא אושפז בבית חולים צבאי
בסוף 1942 נהרג אחיו של האב, יחיאל, בשורות הצבא האדום, ובנו אברהם (אברשקה) נשלח לבית יתומים בקוקנד. לאחר שחלה הסב שמואל בטיפוס ונפטר, נשלח גם אליהו לבית היתומים.
אברשקה חלה ואושפז בבית חולים, ואליהו נותר בודד בבית היתומים. הוא סבל רעב, יחס קשה והתעללות.
בזכות כשרונו המוסיקלי נרשם אליהו לקונסרבטוריון למוסיקה והורשה לעזוב את בית היתומים לטובת שיעורי הנגינה. "ניצלתי זאת עד תום והסתובבתי במקומות הרצויים לי. פעם בחודש קיבלנו בבית היתומים חתיכת סבון והיינו הולכים לבית מרחץ."
אליהו נאבק במחסור. כל שנות המלחמה, לשם הישרדות, היה גונב וסוחר בשוק השחור. הדבר סייע לו להשיג לאברשקה המאושפז תוספות מזון יקרות והכרחיות.
בתום המלחמה קיבל אליהו הודעה מאביו שיחידתו בקייב. אליהו ואברשקה החלו במסע מסוכן ורב תלאות דרך טשקנט ומוסקבה, כ-4,500 ק"מ, עד קייב, שם התאחד אליהו עם אביו.
השניים נסעו ללוצק, אך גילו שביתם וכל רכושם נשדדו וממשפחתם לא נותר שריד.
בחיפושיו אחר דרך לעלות לישראל, עבר אליהו ללודז', ובאפריל 1946 נקלט בבית הילדים של הקואורדינציה הציונית, בניהולה של חסיה בורנשטיין-בייליצקה.
עקב החשש לגורל הילדים יצאה בחודש יולי לגרמניה קבוצה ובה אליהו, בארגונה של תנועת "הבריחה", בחסות מסמכים של משפחות גרמניות שלכאורה חוזרות לגרמניה, אל ביתן.
בגרמניה המשיך אליהו להשתתף בפעילויות שארגנה חסיה: חוגים למלאכה, מפגש עם פליטים וחיפוש אחר בני משפחה. שם פגש אליהו את המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד, שסיפרה לו שהיא מכירה את דודו, נחמן שטיינמן, שגר בעין השופט.
באפריל 1947 עלה אליהו על אוניית המעפילים "תיאודור הרצל". האוניה נתפסה על ידי הבריטים ולאחר קרב בו נהרגו שלושה מעפילים, גורש אליהו עם יתר המעפילים למחנות המעצר של הבריטים בקפריסין.
ב-19 באוגוסט 1947 הגיע אליהו לבסוף לארץ ישראל והשתכן בעין השופט עם דודו, נחמן. כשעלה ארצה למד אליהו לראשונה קרוא וכתוב. עם הזמן אליהו התערה והיה ראש קן "השומר הצעיר" בקיבוץ. הוא למד נגרות והיה מרכז הנגריה בקיבוץ, ואף לימד ריקודי עם.
בל"ג בעומר 1960 נישא אליהו לנירה. לזוג שלושה ילדים וחמישה נכדים.
אליהו עבד במפעל ליצור ברגים וניהל חברת שיווק של התעשיה הקיבוצית. לאחר מכן היה בהנהלת "ספרית פועלים". בהמשך שב למפעל בקיבוץ וניהל את המחסן הטכני ואת שדרוגו למחסן ממוחשב עד יציאתו לגמלאות בגיל 75.
אליהו עוסק בהתנדבות בסיוע לשורדי שואה נזקקים במילוי טפסים ובמיצוי זכויותיהם. אליהו הוא איש עדות המספר את קורותיו בתקופת השואה בפני קהלים מגוונים.
אליהו הוא גיבור והשראה, כבר כנער וכנגד כל הסיכויים, אליהו לא ויתר, הוא פעל ללא לאות, כדי לסייע לעצמו ולאחרים, ותמיד עם מוזיקה בלב, גם כיום אליהו בוחר להתנדב עם שורדי שואה – השראה!
