משפחת בירנבאום ברחה להולנד מגרמניה הנאצית בשנת 1938. לאחר פלישת הגרמנים להולנד במאי 1940, הם נכלאו במחנה וסטרבורק, שם צולמה תמונה זו (מטה) בשנת 1941. למרות קשיי חיי המחנה, יהושע, הני וששת ילדיהם ניסו לשמור על אורח חיים נורמלי ככל הניתן ולספק כל סיוע שהם יכולים לילדים במחנה. בשנת 1942 המירו הגרמנים את וסטרבורק למחנה מעבר ליהודי הולנד.
מכל רכבת שהגיעה לווסטרבורק יהושע איתר את הילדים שהגיעו ללא הוריהם. הוא הביא אותם לצריף מספר 35, שהפך עם הזמן לבית יתומים שהוא והני ניהלו. הם עשו כל שניתן כדי להגן על הילדים מגירוש למחנות המוות: הנפקת תעודות טבילה מזויפות, כמו גם ניירות שטענו כי חלק מהילדים הם צאצאיהם הבלתי לגיטימיים של חיילים גרמנים.
במרץ 1944 גורשו בני הזוג בירנבאום למחנה הריכוז ברגן-בלזן כשאיתם כ-200 יתומים. יהושע והני המשיכו לשמור על הילדים ואף לקיים טקסים יהודיים. הם אף ערכו סדר פסח במרץ 1945.
באפריל 1945 הם שוחררו מרכבת שנסעה לטרזינשטט – "הרכבת האבודה" מברגן בלזן לטרביץ. בני הזוג בירנבאום המשיכו לטפל בכ- 40 יתומים. הם נשארו בהולנד עד שעלו עם כל הילדים לישראל בשנת 1950.
בני הזוג בירנבאום סייעו בהגנה על מאות ילדים.
לסיפור החיים המלא:
https://www.israelhayom.co.il/article/41274
