צבי מל , 2014
סיפורי השתיקה של צבי מל הם סיפור ילדותו כפליט באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ואחר כך כנער עולה בודד. הם מסופרים בכנות יוצאת דופן וכוללים אירועים קשים בצד רגעים אנושיים מכמירי לב.
צבי מגולל בספרו את יריעת חייו, החל מילדותו המוקדמת בעיר קובנה שבליטא ערב מלחמת העולם השנייה, הימלטות משפחתו מאימת הפלישה הנאצית, נטישת הבית והבריחה מגטו וילנה אל חבל אורל שברוסיה, התמודדותו עם תלאות החיים בשנים 1941-1954 כילד החוסה במוסדות יתומים, סובל מהתנכלויות, נע ונד בתורו אחר מזון ויחס אנושי, עלייתו לארץ עם קום המדינה, התבגרותו והשתתפותו במלחמות ישראל.
בסיפוריו מתוארת דרך חתחתים בין ערים, כפרים ויערות שורצים חיות טרף, חוויות קשות וחשיפה למראות מזוויעות, אשר הותירו בו צלקת נפשית עמוקה. בנתיב חייו של צבי משתקפים האירועים ההיסטוריים הדרמתיים ביותר שעיצבו את גורל העם היהודי באירופה ובארץ ישראל, במאה ה-20.
צבי מל, נשוי למרים, אב לשלושה וסב לחמישה, מתגורר כיום ברחובות. לאחר שנים של שתיקה, החליט להעלות את זיכרונותיו על הכתב ולהוציאם אל האור, מתוך תחושת מחויבות לספר, להמחיש ולהותיר ידע על שאירע לו בתקופה האפלה של השואה ולאחריה. תקוותו של צבי כי המודעות לאירועים אלו והפקת לקחיהם תגביר בקוראיו את הרגישות, ההתחשבות וההבנה כלפי הזולת.
קטע מתוך ספר הזיכרונו המרתק של צבי מל
ספר מומלץ על ידי צוות מיזם ילדים בשואה
ילד בן 9 , שנמלט עם אמו מגטו וילנה לערבות סיביר, ונותר שם לבדו במוסד רעוע ומשפיל לילדים יתומים:
"לעיתים קרובות הייתי מתגנב לגינות או שדות ירק ומחפש במה להרגיע את כאבי הרעב.
באחד המקרים הללו, בעודי מחפש ירקות בשדה , הופיעה מולי להקת זאבים. נבהלתי והתחלתי לרוץ בכל כוחי. גם הזאבה פתחה בריצה ואחריה כל הלהקה. נפלתי במרוצתי פעם אחר פעם. כשניסיתי לקום , עמד מולי איש כפרי שנראה כשומר. הוא ירה לעבר הזאבים והבריח אותם. הייתי מבוהל ומפוחד עד מוות. הוא הרגיע אותי והתפלא איך הגעתי למקום כזה. לאחר שסיפרתי לו הוא אמר: " אתה נראה לי ילד חלש , שמור על עצמך." ואף הזמין אותי לאכול בביתו.
כשסיפרתי לו שעברתי את הפוגרומים בליטא, עזבתי את מולדתי ולא הספקתי להכיר את המשפחה המורחבת כי המלחמה הפרידה בינינו , הוא התפלא ואמר: " אני פשוט לא מבין איך ילד בגילך עבר כל כך הרבה דברים קשים ומפחידים." הוא ניסה לעודד אותי באומרו : "יבוא היום ותחזור להיות כמו שהיית , תגדל ותבין את החיים אחרת" .
בטרם יצאתי מביתו הוא נתן לי תפוחי אדמה מבושלים ואני הכנסתי אותם לכיסי בגדיי. היינו תופרים לבגדי המוסד כיסים גדולים במיוחד , כדי שנוכל להכניס אליהם מזון שמצאנו בשטח כמו גזר , קולרבי או תותים ולכן הם היו מלוכלכים תמיד".
מקור וקרדיט :
צבי מל, סיפורי השתיקה , ספטמבר 2014 , עיקרי דברים מתוך עמודים 62-63
ראה גם :
צבי מל סיפורי השתיקה | פייסבוק
1
