ד״ר טולה מינץ, מנהלת סנטריום הילדים ליד וארשה שבחרה ללוות את ילדי המוסד עם צוותה אל מותם ובכלל זה כללה גם את בנה בן ה9.
סנטוריום מֶדֶם היה בית הבראה לילדים אך גם מוסד חינוכי. היה זה מקום מפלט לילדים יהודים מכל שכבות האוכלוסייה (אם כי מרבית הילדים באו ממשפחות נזקקות) שאִפשר לילדים להתרפא ולשקם את גופם ואת נפשם בסביבה כפרית. הסנטוריום קלט ילדים בגילים 16-6 שנאלצו, עקב בריאותם הרופפת, לשהות כמה חודשים באוויר נקי וצח. הילדים שהו במקום בין 2 ל-5 חודשים, ובמקרים מסוימים עד 10-9 חודשים. בשנת 1932 דיווחה הנהלת הסנטוריום על מספר הילדים שבאפשרותה לקלוט: 115 מקומות בחורף ו-160 מקומות בקיץ. עד 1939 עברו בסנטוריום יותר מעשרת אלפים ילדים
ב-5 בספטמבר 1939, חמישה ימים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שמטוס גרמני הפיל פצצה על בית יתומים באוטווצק, הנהלת הסנטוריום החליטה לשלוח את הילדים לבתיהם ולמשפחותיהם ולסגור את המוסד. בחודש דצמבר 1939, בתקופת הכיבוש הגרמני, חודשה פעילותו של המקום. במסגרת זו קלט הסנטוריום כ-200 יהודים שהוצאו מגטו ורשה והיה עבורם מקלט ומגן מתנאי הקיום המחרידים שבגטו.
אולם לאחר כשלוש שנים של הישרדות תחת הכיבוש הנאצי הפרק המרשים הזה בתולדות יהדות פולין בא אל סיומו. ב-22 באוגוסט 1942 200 מילדי המוסד ועוד חלק מחבריהם וסגל הסנטוריום נשלחו אל מותם בטרבלינקה. על פי עדותה של רחל מינץ על ד"ר טולה מינץ, רופאת ילדים שעבדה בסנטוריום והתגוררה במקום עם בנה בפברואר 1943, חיילי ס"ס הקיפו את הסנטוריום "… איש הגסטאפו אמר [לה] כפי שאמרו לד"ר קורצ'אק: 'גב' ד"ר, באנו לקחת רק את הילדים. את והסגל שלך יכולים להישאר כאן' ". על פי העדויות המאוחרות של נשות הסגל הנוצריות, "כל הסגל היהודי החליט ללכת עם הילדים אל המוות"
נראה שקשה להימנע מהשוואת תולדותיו של סנטוריום מדם לסיפור קורותיו של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק בגטו ורשה. המקום, שהתנהל על פי תפיסות פדגוגיות ייחודיות ששמו דגש על שיקומם הגופני והנפשי של הילדים בחיק הטבע ועל מנהל עצמי של הילדים במסגרת דמוקרטית, נשא דמיון רב למפעלו הנודע של יאנוש קורצ'אק. לדאבון הלב, גם קִצו היה דומה.
0
