לאה בת 12 בזמן האירועים
יום אחד באה לאה לשיעור. מצב רוחה היה רע. לא רצתה כלל לפתוח את הספר. התחילה מייד לטעון , כי אין מזל . מעולם לא היה מזל. היא סיפרה לי סיפור ארוך על פולניה טובת לב בשם באביאש שבביתה הסתתרה .
"באביאש הייתה עובדת קשה. עזרה באפיית לחם. מקום מגוריה היה בחלם, בקצה העיר . בת יחידה היתה לה ילדה קטנטונת כבת ארבע-חמש. אני השגחתי על הקטנה. השכנים התחילו מתלחשים. במיוחד הציק שכן אחד לבאביאש: "אם לא תסלקי את היהודיה , נמסור גם אותך לגרמנים" , על האיום הזה היה חוזר תכופות. יום אחד נכנסה באביאש הביתה , אמרה לי להיכנס לארגז , כיסתה אותי בקרש והעמידה עליו שני דליי מים. את כל זה עשתה ברגעים ספורים. אחר כך פתחה את הדלת וצעקה : "היכנסו ,אדרבה, האם יש פה יהודיה חפשו , אדרבה! השכנים נכנסו , חיפשו ולא מצאו" .
אבל , היות ואין לי מזל, נכנסו פעם אנשי הגסטאפו במפתיע , לא הספקתי להסתתר. השכנים התאספו סביב הבית. פתחתי חלון וקפצתי. רדפו אחרי אנשים וכלבים. פולניה אחת תפסה אותי , "זידובקה" צעקה .
איני יודעת כיצד הצלחתי להתחמק מידיה. רצתי במהירות כזאת , שאף אחד לא השיג אותי. יצאתי לשדה הפתוח . נכנסתי בין סרפדים . נצמדתי בכל הכוחות אל האדמה ושכבתי בלי להניע אבר. בלילה , אחרי חצות חזרתי אל באביאש.
החל מאותו יום הייתי מסתתרת לרוב במרתף. לפעמים הייתי נכנסת הביתה , רק שבאביאש נהייתה חוזרת מהעבודה. יום אחד ניגשתי לחלון , הסטתי קצת את הווילון . על המדרכה ממול עמד אבא , בידיו החזיק ילד קטן , יהודי. איני יודעת מי היה הילד. הסתכלתי בעיניו של אבא , אבא עמד ולא הסיר ממני את עיניו. לא דיברנו , עמדנו ממול והסתכלנו. מאז לא ראיתי עוד את אבא" .
"מעולם לא היה לי מזל ", הוסיפה, "תמיד רדפו אחרי. בכל מקום היו מגלים אותי, אפילו כאשר באביאש צבעה את שערותי במי-חמצן והייתי בטוחה שאיש לא יכיר אותי. פעם ניסיתי לצאת החוצה לפנות ערב. עברתי את הרחוב שלנו במהירות הזק. כשהגעתי לרחוב מרוחק , הלכתי לאט לאט. כנופיית שקצים באה לקראתי. הם הכירו אותי מייד . " הנה לאה!" . הם רדפו אחרי. השיגו. "תני כסף ולא נקרא לגסטאפו", אמרו . היה לי השעון של אמא. מסרתי להם, הם עזבו אותי. לא יכולתי עוד להישאר בביתה של באביאש. שוב צריכה הייתי לחפש מקום חדש. ככה זה, שאין מזל" .
אחר כך מצאה לאה מקום במנזר.
מקור וקרדיט : נסיה אורלוביץ –רזניק , אמא המותר כבר לבכות?, הוצאת "מורשת" בית עדות ע"ש מרדכי-אנילביץ וספריית הפועלים , 1965.
