דינה בוכלר נולדה באפריל 1940 בזאגרב, יוגוסלביה (היום קרואטיה), להוריה דרגוטין ולבלנקה בוכלר. באפריל 1941 נשלח דרגוטין למחנה הריכוז יאסנובאק, שם נרצח יחד עם סבה של דינה ודודותיה.
דינה נותרה עם אמה וסבתה. הן גרשו למספר מחנות שונים ולבסוף הגיעו למחנה לובורגרד הסמוך לזאגרב. בסוף שנת 1941, דינה הקטנה הייתה חולה מאוד וסבלה מתת תזונה. אחד משומרי המחנה הסכים לעזור לאימה להבריח את דינה מהמחנה. אמה הצמידה פתק קטן לצווארה עליו רשמה את שמה, תאריך הלידה ושמותיהם של שני קרובי משפחה שיש למסור להם אותה.
השומר השאיר את "החבילה" הקטנה במרכז הקהילה היהודית בזאגרב. בעזרת הפתק שהוצמד על דינה, האנשים שמצאו אותה ידעו להעביר אותה לבלנקה זיכר-פירסט, בת דודה של אמה של דינה. בלנקה שמרה על דינה מספר חודשים, אך מחשש לחייה שלה, מסרה אותה לאשת חווה מקומית והצטרפה לפרטיזנים. עד מהרה התבשרה בלנקה כי אשת החווה אינה מטפלת כראוי בדינה, ובלנקה חזרה, והצילה את התינוקת מידי האישה ומסרה אותה לחבריה, ג'ינה- גרטרודה בריטיק ובנה תיהומיל. משפחת בריטיק אהבה את דינה כאילו הייתה בת משפחתם ודאגה לכל צרכיה. הם הטבילו אותה וכינו אותה "מאיה הקטנה" (מריה). באחד המקרים, אב הבית בבניין בו התגוררה משפחת בריטיק איים להוקיע אותם על הסתרתה של דינה, הדבר נודע לפרטיזנים אשר איימו על חייו, והוא חזר בו.
דינה נשארה עם משפחת בריטיק עד סוף המלחמה. בשנת 1946 חזרה בלנקה לאסוף את דינה, קרובת משפחתה היחידה ששרדה. היא קיבלה אפוטרופסות חוקית לילדה הקטנה, טיפלה בה באהבה והחזירה אותה ברגישות ליהדות. בדצמבר 1948 עלו בלנקה ודינה לארץ ישראל. דינה עברה להתגורר עם קבוצת ילדים בקיבוץ שריד. בגיל 16 היא חזרה להתגורר אצל בלנקה בחיפה ונשארה איתה עד שבלנקה נפטרה.
דינה סיימה תואר שני במיקרוביולוגיה וביוכימיה באוניברסיטת בר אילן, עברה לירושלים ועבדה בבית החולים הדסה. כבר שנים שהיא מתנדבת למען נשות הדסה ישראל. דינה שמרה על יחסים חמים עם המצילים שלה, וחזרה ליוגוסלביה מספר פעמים לבקר אותם. בשנת 1994 הוכרו ג'ינה-גרטרודה בריטיק ובנה תיהומיל כחסידי אומות העולם.
לדינה ולבעלה דורון ז"ל יש שני ילדים ומספר נכדים.
תמונתן של דינה ובלנקה, 1946
מקורות המידע וקרדיט
מקור 1 : קבוצת השואה בצבע בפייסבוק ( באדיבות שרון אטיאס ארבל)
0