השנה ביערות הקפואים של פולין, הלחימה לצד הפרטיזנים והנוהג ללכת עם רימון בכיס: סיפור חייה של סוניה אורבך, בשנת 2018 הלכה לעולמה בגיל 93
סוניה נולדה בשם שרה שיינוואלד בעירה לובומל שבמזרח פולין. ב-1941, בהיותה בת 16, היא נאלצה להימלט יחד עם משפחתה ליערות, לאחר שהנאצים כבשו את המקום והחלו לטבוח ביהודים. במשך שנה היא, הוריה ודודה התחבאו ביערות, ובסיוע של איכר מקומי הם הצליחו לשרוד בטמפרטורה מקפיאה ועל תפוח אדמה אחד ביום.
לאחר שנה, שעל פי דבריה של סוניה בסיומה הם נראו "כמו שלדים מהלכים", המשפחה הועברה למחנה של קבוצה פרטיזנית, בזכות האימונים שעבר הדוד בתנועת נוער וההכרות שלו של האזור. זו היתה קבוצה הכוללת חיילים סובייטים ואזרחים, והם הרבו לעשות פעולות גרילה כמו הפצצות של רכבות, מארבים לשיירות והתקפות צלפים, סוניה עמדה על המשמר וטיפלה בפצועים, ללא סיוע של תרופות ועם תחבושות ממוחזרות. באותה תקופה גם שינו את שמה משרה לסוניה, כי הפרטיזנים טענו ששרה הוא שם"יהודי מדי". גם לאחר המלחמה היא בחרה להישאר עם השם סוניה, כסימן לחייה החדשים.
בראיון מ-2013 היא סיפרה על הימים ההם: "משני הצדדים היו יריות. אני אפילו לא התכופפתי, לא חששתי להיהרג. ידעתי שאם אמות, אמות כלוחמת ולא רק בגלל שאני יהודיה. וזה מה שנתן לי את הכוח להמשיך. זו היתה המנטליות של האנשים שעברו את כל הזוועות של הגטו". עוד היא סיפרה שהיא תמיד נשאה עמה שני רימונים: "אחד עבור האויב ואחד עבור עצמי".
הדוד שלה נהרג בקרב, לאחר שהצטרפו הלוחמים הפרטיזנים לצבא האדום ב -1944. זמן קצר לאחר מכן, אמה נפטרה מטיפוס. גם אחיה, שכבר בתחילת המלחמה הצטרף לקבוצת פרטיזנים שלקחה רק בחורים צעירים, נהרג.
בשנת 1945, סוניה ואביה חזרו לעיר הולדתה, אך אז הם גילו שמתוך 8,000 תושבים שהיו בעיר, נשארו רק 50. זמן קצר לאחר מכן היא נישאה ליצחק אורבך, מפקד פלוגה פולני, וביחד הם ניסו לעזוב את פולין הכבושה בידי ברית המועצות. הם בילו ארבע שנים במחנה פליטים שהיה בשטח בגרמניה שבו שלטה ארה"ב, ושם היא גם ילדה את בתה. ב-1949 הם סוף סוף הצליחו להגיע לארה"ב, שם נולד להם בן נוסף. הם עברו לקליפורניה ב-1960, לאחר שבעלה אובחן עם מחלת פרקינסון, ושם היא טיפלה בו במשך 38 שנה.
בשנת 2009 כתבה אורבך את האוטוביוגרפיה שלה, "כאן אין שרות", ועזרה להקים קרן שפועלת להנצחת זכרם של 20,000 עד 30,000 יהודים שלחמו יחד עם קבוצות הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. "היא תמיד אמרה שאתה צריך לקום מהר נגד עוולות, נגד אנטישמיות", אמר בנה, פול אורבך. "זה היה המסר שאותו היא רצתה להעביר הלאה".
מאת: אביטל מימון, 10/10/2018
כתבה נוספת ותמונות http://www.jewishpartisans.org/partisans/sonia-orbuch
