בשואה
נולדתי בוורשה ב- 30/5/1940 לאבי, צבי (הירש), ולאימי הינדה סקוברונסקי, בעיצומה של המלחמה, כשפולין הייתה כבר תחת הכיבוש הנאצי. אימי ואבי היו בעלי חזות ארית מובהקת, כחולי עיניים ושיער בלונדיני, שהצליחו להינצל ממעצר בגטו, וגרו בחדר שכור קטן אצל מכרה פולניה. במהלך 1942 חששה אימי מהסגרה ע"י פולנים, שיכלו לדרוש ממני – ילד קטן להוריד מכנסיו כדי לחשוף יהדותנו, לכן העבירה אותי למשפחה פולנית בכפר מחוץ לוורשה. אימי שבאה לראות אותי בכפר, ידעה שלא תוכל להישאר איתי, והתאפקה בגבורה מלחבק ולנשק אותי – תינוק בן שנתיים, כדי לחסוך ממני את טראומת הפרידות.
אבי החליט לנסות ולברוח מזרחה לרוסיה, אך נתפס ונרצח ע"י הנאצים.
ב-1943 הכריזו הגרמנים על כוונתם לשחרר יהודים בעלי דרכונים זרים (בייחוד דרום אמריקאים) וקראו להם להתאסף במלון "פולסקי". מתוך כ- 3500 יהודים בחרו כ- 243 להצהיר על קשר לפלסטינה ויועדו להחלפה עם הטמפלרים הנאצים שהיו שבויים בארץ ("הרשימה הפלסטינית"). אימי שהייתה בארץ לפני המלחמה במסגרת הכשרה של תנועת "גורדוניה", התנדבה יחד איתי לקבוצה זו. 243 היהודים האלה היו היחידים שניצלו. שאר היהודים הובלו ישירות למחנות השמדה. אנחנו הועברנו ברכבת וברגל למחנה ברגן בלזן שבגרמניה, בו היינו במעצר במשך כשנתיים (15.7.1943 – 7.4.1945 ). ב- 1945 שוחרר המחנה ע"י הצבא הבריטי והותר לנו לעלות מייד ארצה בזכות אותה עסקת חילופי שבויים שבסופו לא התקיימה.
לסיפור החיים המלא באתר של עמותת יוצאי חיל האוויר "מתקומה לשחקים" (קישור)
0