מרים לפיד-אנדריסה, בת 10, ניצלה עם משפחתה ברכבת האבודה שהגיעה לכפר טרוביץ'
סיכמה מאנגלית : צפרית גרינברג, עורכת משותפת , מיזם התיעוד המקוון ילדים בשואה
מרים לפיד-אנדריסה הייתה בת 10 כשנלקחה באפריל 1943 עם משפחתה מביתם בעיר אוטרכט שבהולנד לגטו באמסטרדם. יותר ממאה אלף יהודים מערים ומעיירות ברחבי הולנד גורשו במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר למחנות המוות באושוויץ ובסוביבור. רק 5,000 איש שרדו.
הילדות שנגזלה
מרים הייתה הצעירה מבין ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות. היא זוכרת כיצד הובלו מהגטו ברכבת למחנה המעבר וסטרבורק ביוני 1943.
עוד היא זוכרת כיצד נמנע מהם ללכת לבריכת השחייה או לקולנוע. גם האופניים שלהם נלקחו מהם. והקשה מכל – נאסר עליהם ללכת לבתי ספר ציבוריים. "הפסדתי שלוש שנות לימוד" היא אומרת.
למרות זאת, היא רואה במשפחתה ברת מזל בהשוואה לאחרים. מתוך ששת בני המשפחה, חמישה שרדו. אביה של מרים, הרמן, נפטר מתת-תזונה קשה ותשישות ב-24 בפברואר 1945, שישה שבועות בלבד לפני השחרור.
בצילום:מרים לפיד,ספטמבר 1939 
הרכבת האבודה
בימים שלפני סיום המלחמה החלו הנאצים להשמיד עדויות למחנות הריכוז והעבירו אסירים למקומות אחרים בגרמניה.
מרים ומשפחתה נשלחו באחת משלוש הרכבות שיצאו מברגן בלזן לטרזינשטט (היום בצ'כיה). "הרכבת שלנו כונתה הרכבת האבודה", היא מספרת. הרכבת נאלצה לשנות כיוון בעקבות ההפצצות הכבדות ובסופו של דבר נעצרה בכפר הגרמני הקטן טרוביץ'. הם נשארו בכפר חודשיים, במהלכם רבים מהאנשים שהיו על הרכבת מתו מתת תזונה וממחלות.
"חגגתי את יום הולדתי ה-12 ברכבת, ב-17 באפריל 1945…מאז אני חוגגת את יום הולדתי השני ב- 23 באפריל – היום בו שוחררנו על ידי הצבא הרוסי בטרוביץ'".
מה היה תפקיד חברת הרכבות ההולנדית בגירושים?
חברת הרכבות ההולנדית הואשמה על ידי רבים כי נענתה ללא התנגדות לדרישת הנאצים להעמיד לרשותם רכבות.
חברת הרכבות, שהתנצלה רשמית בשנת 2005 ותיארה את הגירושים והשימוש ברכבות כ"כתם שחור בתולדות החברה", הבטיחה שכל ניצול יקבל פיצוי של 15 אלף יורו, ו-7,500 יורו יינתנו לילדים ולבני זוג של הקורבנות.
האם הפיצוי המוצע מספיק?
מעורבותה של חברת הרכבות ההולנדית בסיוע לנאצים בשנות הארבעים השפיעה באופן ישיר על מרים ומשפחתה, אך היא לא מאשימה אותם במה שקרה: "צריך לזכור שאלה היו הנאצים ולחברה לא הייתה ברירה… אני לא חושבת שהם יכלו להגיד לא – אני לא יכולה להאשים אותם בזה."
עוד היא אומרת כי מעולם לא ציפתה לפיצוי, אך כאשר תקבל את הכסף היא מתכננת להשתמש בו למשהו מיוחד: "בשנה הבאה (2020) ימלאו 75 שנה לשחרורי. אני מתכננת לקחת את כל משפחתי – הילדים והנכדים – לטרוביץ' כדי לחגוג את הניצחון האישי שלי."
מרים הגיעה לישראל בשנת 1953 וגרה עם בעלה בקיבוץ צרעה. היא גידלה חמישה ילדים ויש לה 14 נכדים. למרבה הצער, אחד מבניה, שהיה טייס בצבא נהרג בתאונת מסוק.
מקור :
