"גרשון, במיטה הסמוכה במעון הילדים , ראה את אביו. פניו לא סרות מנגד עיניו.
בגיטו פיוטרקוב לאחר האקציה שבה נלקחו אמו ואחיו הקטן – בבוקר יצאו והצטרפו לשיירה הארוכה, כי בבונקר לא היה אפשר להסתתר עוד, מחמת הרעב – נשארו שם הוא ואביו עוד שנה שלמה. עבדו בבתי־המלאכה ליִצוּר גלגלים לעגלות. התפרנסו מלחם־העוני ומן המרק המימי הניתנים לעובדים. מן האם והאח לא הגיעה כל ידיעה. בשבועות הראשונים – בדרך לעבודה בבוקר, בדרך מן העבודה בערב – היו מדברים בהם כאילו היו בחיים. אחר כך היו שותקים.
באקציה הבאה כשהגיטו כבר הצטמצם מאוד, נשלחו שניהם למחנה על־יד ראדום ועבדו בבית־חרושת לנשק, ביער. נחמה אחת באופל הזה: נמצאו יחד. כשהאב היה חולה, היה הוא משיג עוד כמה תפוחי־אדמה ונותן אותם בצלחתו.
ביולי 1944 הוסעו לאושויץ־בירקנאו.
באימה הגדולה ששררה שם, בצל ארובות הכבשנים, היתה זו שוב אותה נחמה: לא הפרידו ביניהם. בסלקציה שמנגלה פיקח עליה – נשלחו השניִם לעבודה בבית־חרושת ליִצוּר פגזים וקני־תותח. תמכו זה בזה.
כעבור חצי שנה היה המסע הארוך, ברגל, לגרמניה. האב כבר נחלש מאוד, כשל בדרך, אך הוא סעד אותו, גרר אותו כברות־דרך גדולות. משמונה־מאות איש שצעדו באותה שיירה, יומם ולילה, בבוץ ובשלג, הגיעו למאוטהאוזן מאתיִם.
ושם במאוטהאוזן, הפרידו ביניהם.
האב נשלח למחנה באזור וינה, והוא הושאר במקום. בסלקציה שנערכה, לא ניתן אפילו לומר מִלת־פרידה זה לזה. ראה את אביו מתרחק עם הטור היוצא את המחנה כשהוא בטו כי לא יתראו עוד.
קרה נס: באפריל הגיע טרנספורט ונודע לו שאביו כלול בו.
לא הורשה לו לגשת אל הבלוק שאליו הוכנס, בעֵבר השני של המחנה.
אך שני הספרדים – אסירים פוליטיים, רפובליקנים – שאִתם עבד במטבח והוא נתחבב עליהם, דאגו להעביר את האב לבית־החולים, משנודע לו שהוא חולה.
שם ראה אותו בפעם האחרונה. האב היה מוטל על היצוע הקשה, פניו כקלף מקומט, יגון אין־קץ חתום בהן.
ועכשיו, בחשֵׁכה, הוא רואה שוב את פניו: הלחיים השקועות, השפתיִם שאין בהן דם, העיניִם הכבויות.
דומה כאילו רצה לומר לו משהו, אך היה אילם.
“הפואמה הפדגוגית” שהתרחשה במעון זה – היא סיפור חזרתם־לחיים של ילדים אלה, בדרכם אל “הארץ המובטחת”, שאף היא היתה זרועת מכשולים ועקובת מאבקים קשים.
הספר זכה בפרס גוטמן־גחמון מטעם “משואה”.
תל אביב: עם עובד; 1984
לספר המלא בעברית באתר של פרוייקט בן יהודה
אהרן מגד – מסע הילדים אל הארץ המובטחת – פרויקט בן־יהודה
0
