נשיא ארגון ניצולי טרנסניסטריה ומייסדו, יקיר יהודי בוקובינה, חבר הוועד המנהל של א.מ.י.ר (ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל) ומרכז הארגונים של ניצולי השואה וחבר מועצת "יד ושם", נפרד מאיתנו ב-20 בינואר 2020 והוא בן 92 שנים.
יהא זכרו ברוך!
מאיר נולד ברומניה ובסוף שנת 1941, גורש יחד עם הוריו ואחותו הצעירה לגטאות טרנסניסטריה ומשם הועברו לגטו ברשאד. לאחר שהוריו ואחותו נפטרו ממחלת הטיפוס, הועבר מאיר לבית יתומים ומשם, בסוף שנת 1944 עלה לארץ.
בשנת 1947 התנדב ל"הגנה", ב-1948 התגייס לצה"ל. במסגרת השירות הצבאי שירת כשליש גדוד נח"ל, כמדריך בבה"ד 11 וכקצין שלישות במחוז דן, והשתחרר בדרגת רס"ן ב-1972.
לאחר שחרורי עבד במשרד הביטחון והחקלאות כמרכז רשות עליונה (מל"ח).
החל משנת 1985 מכהן בהתנדבות כיו"ר עמותת "ארגון ניצולי טרנסניסטריה", שמטרתה הנצחת קדושי המקום שנספו בשואה, קיום כנסים שנתיים, עידוד כתיבת ספרי זיכרונות וארגון סיורים לחברי העמותה בגטאות טרנסניסטריה במסגרת זו הוא יזם הקמת שדרה בפתח תקווה על שם קדושי טרנסניסטריה.
מאיר היה בעבר חבר הנהלת סניף "צוות" ברמת גן וחבר במועצת מחוז דן. בשנים האחרונות מתנדב גם בארגון מיוחד של יוצאי רומניה שהוקם ע"י-האלוף (מיל.) משה נתיב ז"ל, שהיה שנים רבות יו"ר "צוות". מטרת ארגון זה להקים מוזיאון ליוצאי רומניה.
מאיר שפי על הישרדותו בגטו ובבתי היתומים
כותב מאיר שפי ז"ל בתיעוד של אתר לדורות :
" אמי נעלמה הבית . מצאנו את מעילה ליד נהר שזרם בקרבת מקום . את האמא לא מצאנו, ואמי , ככל הנראה , התאבדה . לאחר מספר חודשים נוספים גם אבי ז"ל נפטר ממחלת הטיפוס , והמשפחה היהודית המקומית אצלה התגוררנו גירשה אותי ואת אחותי הקטנה בחזרה לגטו . משם נקלטנו לאחר מספר חודשים בבית יתומים שהקימו בגטו ברשאד.
בשנת 1942 הועברתי יחד עם אחותי לבית יתומים אזורי בטרנסניסטריה אשר הוקם בגטו באלטה. לאחר תקופת מה גם אחותי הקטנה נפטרה ונשארתי לבדי בבית היתומים.
החיים בבית היתומים היו קשים ביותר . סבלנו מרעב וקור צורב, ואני נאלצתי לצאת לפעמים , תוך סיכון גדול מחוץ לגטו על מנת לאסוף מעט לחם אצל התושבים האוקראינים.
זכור לי כי מחוץ לגטו היה מחנה צבאי איטלקי בו יכולנו לקבל מעט אוכל תמורת עבודות שונות שביצענו אצל החיילים האיטלקים.
