"עם סגירת הגטו ( גטו וארשה) חידשתי את לימודי בבית הספר. האמת היא, שבית הספר בא אלי. הגימנסיה העברית , שאחותי נינה סיימה אותה, ארגנה " חוגים גימנזיאליים" סודיים . כמו בזמנים רגילים כן עתה נקבע לכל מקצוע מורה מוסמך והלימודים התנהלו על-פי תכנית מדוייקת. יום-יום נפגש החוג שלי , בן שש בנות, לחמש שעות לימודים . למען הזהירות נערך כל שיעור במקום אחר. השיעור בחשבון , למשל נתקיים בשעה 9 בבוקר אצלי בבית, מ10 ורבע עד 11 ורבע למדנו לאטינית בביתה של תלמידה שנייה. היסטוריה למדנו משעה 12 וחצי עד אחת וחצי בביתה של תלמידה שלישית וכן הלאה- חמש שעות מלאות של לימודים.
זוגות זוגות הלכנו משיעור לשיעור ועינינו פקוחות לראות אם אין עוקבים אחרינו. אמנם פחדנו מפעם לפעם, אך גם לזאת התרגלנו ".
מקור וקרדיט : מרים בידרמן ,נעורים בצל המוות, הוצאת "דבר" בע"מ ,תל אביב ,1962